דן תורן

Dan Toren

Dan Toren

לקביעת הופעות | רק דן

רדיו אישי כתוב

שבת אחה"צ. אני קורא את כל התגובות כאן אצלי בבלוג ולרובן אני עונה. הרמה של הפניות לא אחידה, חלקה רצינית חלקה מצחיקה.
אני מתשדל לענות לפי העניין, עד כמה שאני יכול. בתשובות שלי יש הרבה אינפורמציה. אבל אני לא אומר את זה בגלל שאני חושב שחייבים לקרוא את זה, בכלל לא. אלו הן שברי שיחות עם אנשים שמתעניניים ברמה כזו אחרת בנעשה בעולמי, בדיוק כמו שקורה בבלוגים אחרים. כשאני לא עונה כנראה שחשבתי שלא הייתה שאלה או שזה ברמה שאני לא מרגיש שמצדיקה התיחסות.
אני לא מחבב את זה כשאנשים מעליבים כאן אחד את השני או אותי, אבל אני לא מוחק כלום. כי מה לעשות זה גם חלק מהעולם…
אני אומר את כל זה כי באמת שהמקום הזה בעיני הוא מקום שבו אפשר לבטא כל מיני מחשבות וגם כדי שאוכל לספר מה אני עושה ומתי למי שתמעניין. אני חושב על זה כמו תוכנית רדיו אישית כתובה… אולי… שבוע טוב.

25 תגובות

  1. תכנית רדיו כתובה, באמת הגדרה טובה לבלוגים.. כי זה לא בדיוק יומן, זה דומה לטור בעיתון אבל לא בדיוק, זה באמת משהו כמו תכנית רדיו כתובה.
    מגניב.

  2. (גם בתגובה לפוסט הקודם שלך)
    כשאתה כותב בלוג, תיקח בחשבון שחופש הביטוי של האנשים האחרים פה לא עומד בסתירה לחופש הביטוי שלך. כמו שאתה כותב מה שבא לך, ככה אחרים כותבים מה שבא להם. ולמחוק תגובות אתה יכול רק אם יש לך מנוי פרו, עד כמה שידוע לי.
    אם היה מדובר בבלוג אינטימי אולי היית כותב תחת שם בדוי, כמו רוב האנשים פה. אבל זה לא, זה חלק מהאתר שבנה לך ציגלר, וזה חלק מהיחסי ציבור והפרומו, הבה לא נעמיד פני תמימים, טהורים וזכים. מי שאוהב אותך ואת המוזיקה – סבבה למה לא, שייהנו מתקשורת כמעט בלתי אמצעית עם הסלבריטי שלהם. ומי שלא – זכותו לומר כל מה שמתחשק לו, וזה נורא לא נעים ולא מכובד להעליב ברמות האלה, הילדותיות.

    1. קשה לי קצת לקבל את התוקפנות הזו שלך. מה הבעיה? למה זה חייב להיות חלק מיחסי ציבור? לא יכול להיות שסתם לבן אדם יש רצון לנסות משהו אחר? אולי לנסות לבדוק מי האנשים שבדרך כלל הוא מדבר אליהם במונולוג? האם הוא חייב להסתיר את דמותו רק בשביל לרצות אותך? ואיך בכלל אפשר להסתיר כשאתה רוצה לכתוב על מה שעובר עליך במשך היום? זה לא שהוא סטודנט חסר שם שכותב על המרצה שלו לפילוסופיה של המוסר…ואת אל תקבעי לי את מה נעים/מכובד. לא נעים? לא מכובד? יאללה ביי.

      1. כנראה שאתה זקוק לשיעור בהבנת הנקרא. אבל לא חשוב. שורה תחתונה – התגובה שלך זו בדיוק הדוגמא של ניסיון סתימת הפיות, גם בחיים האמיתיים. כמו שזכות כל אחד לפתוח פה בלוג, זכות כל אחד להעביר ביקורת. ויש כאן בלוגים שחוטפים הרבה יותר ביקורות ואמירות קשות. דווקא בגלל שלא מדובר בסטודנט חסר שם, מן הסתם הוא יותר חשוף. ככה זה. יאללה ביי גם לך.

    2. רק האחת, אין שום צורך חעודד כאן את חופש הביטוי של אף אחד, זה מובן מאליו. ואני לא סותם את הפה של אף אחד. כל הכבוד על השימוש המופאר במילים פרומו ויחסי ציבור. נסי לשאול כל איש או אשת מקצוע מהתחומים הנל ותביני שזה היה נחשב בעינהם טיפשי ומיותר לפנות לחמישה עד חמישה עשר איש באופן אישי ומפורט, אותם אנשי מצקוע היו ועדיין מיעצים לי להתראיין לריטינג או פנאי + או 7 ימים….והנה אני מתכתב לי כאן איתך….

      1. נחמד שאתה מתכתב עם כולם. ואני גם מאד שמחה שאתה מאד נגד מסחריות, אבל גם לרייטינג התראיינת, בקטנה מאד אמנם, אבל היית שם. 🙂 אז גם זה לא יחסי ציבור?
        ברור שזכותך לכתוב פה מה שבראש שלך, ומצד שני, מאחר ואתה חושף את עצמך (8000 צפיות בבלוג, זה לא בדיוק 15 אנשים) סביר להניח שיהיו כל מיני סוגים של תגובות.
        במדיום האינטרנטי ניתן להשתמש בדרכים די מתוחכמות, בעלויות שהן למעשה אפס, ובלי להיות חייב משהו למישהו, ובטח בלי שיערכו את דבריך, יתמקדו בנושאים שמעניינים את המכנה המשותף הנמוך (לטעמך) וכו'. אז גם אנשי יחצ בוודאי יודעים שהאינטרנט זו כבר לא פלטפורמה איזוטרית. צ'או.

  3. נחמד מאוד:-)
    זה באמת סוג של תוכנית מסוימת, כי מה לעשות שהשם שלך נילווה לכתיבה…אם הית כותב בשם בדוי אף אחד לעולם לא היה מזהה(כמובן משמיט את הפרטים של המוזיקה והטלויזיה)והית יכול להיות לגמרי משוחרר מעכבות, אני בכלל לא מתארת לעצמי מה היתי עושה אילו היתי מפורסמת,זה נטל למרות כל היתרונות ואני בעצמי חשבתי על האומנות רבות בכיוון של הפצה אבל הפרסום עצמו שנילווה די מדכא לי את החשק.

    1. נושא המפורסמות, כלומר בהפירסום, הוא נושא מרתק. אני יכול להגיד באופן כללי בתור בן אדם ששורד בתחומי הטלוויזה משחק ומוסיקה כבר כ 20 שנה שהיה נחמד לדבר על כל זה אם היה לי בצד איזה שהוא רכוש או כסף מכל השנים האלה, אין לי ואני לא מתלונן, אלו הם החיים שלי. אני בוחר בהם.
      תודה על ההתענינות

      1. ומלבד הכסף שאין… (אלא אם כן עושים הכל ואני לא) נשאר נושא היחס של האנשים, אז בדרך כלל הוא הוגן ונעים ומחמיא, אבל לפעמים הוא גס לא מתחשב פולשני או במילים אחרות אנושי. כשהייתי בן עשרים וקצת וזה בא לי בלי שהייתי מוכן לזה באזור הסרט בחינת בגרות זה היה מפחיד ולא סבלתי את זה, כיום אני יותר נינוח ולא נעלב גם שזוג הורים ממנפל עלי בשם הבת שלהם וכמעט גורם לאונה בכביש…. במליים אחרות ישנן צרות גרועות יותר ויש גם שמחות גדולות יותר.

  4. נורא מצחיק – הגעתי לכאן דרך ההמלצה בנענע ומאז כבר יומיים אני רק קוראת כלמיני בלוגים של ילדות בנות 15 ונגנבת מזה שחשבתי שאני בעיניינים… גם כשאני הייתי בת 15 חשבתי שאני מיוחדת, קראתי התופסן בשדה השיפון וכאלה,שמעתי ביטלס, ציירתי על קירות. פתאום, לפני ששמים לב, צריך לשלם ועד בית וארנונה ואולי משכנתה ויש מינוס בבנק ועבודות להגיש באוניברסיטה וראיונות עבודה והולכים לאכול אצל ההורים שלו בשבת ואצל ההורים שלי בשישי ונורא – מזדקנים..ואת התום מחליפה ציניות.אתה בטוח יודע על מה אני מדברת – ראיתי את התמונות שלך באלבום של האתר..אבל פתאום אנחנו כבר לא ילדים. אנחנו מתבגרים ומאבדים את זה, לא?

    1. הוצאת לי את המילים מהפה.זה בדיוק מה שקרה לי לפני כמה חודשים. קיבלתי שוק מאיך שנדמה שנעורים נראים אותו הדבר בכל עשור ובכל מקום. רק מה?, ככל שחשבתי יותר התברר לי שלכל ילדה בת 15 יש נקודת השקפה שונה,ורק לנו נדמה שהכל דומה.
      זו הסיבה שהתחלתי לכתןב יומן משלי שבו אני מספרת איך היה להיות נערה פעם (אני באמצע שנות השלושים לחיי.) זהו. יש לך הזדמנות לקרוא יומן של נערה בגיל ההתבגרות
      באיחור של 20 שנה. זה די מצחיק

      1. יש לך אי סי קיו ? אשמח לדבר איתך אני נערונות שכותבת פה אבל מאחר והנסיבות לא מאפשרות לי להתבטא בחופשיות אני כותבת יומן אישי

    2. אני מבין מה שאת אומרת אבל לא מרגיש ככה בכלל, אני לא הפכתי להיות ציני, והעיסוקים שלי מרתקים אותי, אני עושה אותם עם תחות אגו ויותר ריכוז. הלוואי ולא היה צריך להיתפרנס בעולם אני נשבע שלא הייתי משתעמם לרגע.

  5. אני חושבת שאני אאמץ לעצמי את הגישה הזאת, לא צריך לייחס רצינות למה שלא רציני, או שאני טועה?
    תמיד יהיו את האנשים שינסו להוריד אותך, ואם למדת להתגונן ולא לשים לב אליהם, אז זאת גדולה שלך. כל הכבוד.
    פינק

    1. החוכמה היא להבין שלכל אחד יש נקודות שהוא יכול להיפגע מהם, בעניין זה אנחנו לא כל כך שונים אחד מהשני…לא המפורסמים ולא אף אחד אחר. אפשר לבחור להיפגע ואפשר לבחור לא להיפגע.

  6. אני נכנסתי לבלוגיה כי אמרו לי שזה כמו יומן אישי רק מה שטוב פה שכאן היומן גם מגיב לך!!!
    וזה ממש נחמד אבל שכל אחד יקרא לזה איך שבא לו

  7. אתה איש אמיד ומפורסם. האם אתה משלם על הבלוג שלך כסף למנוי פרו?
    אל תהיה קמצן, אנשים זקוקים לכסף פה.

  8. כמו שחשבתי הט'רד הזה גורר עניין וזה טוב מבחיניתי
    אני אענה על כל עניין לחוד כשיהיה לי טיפה יותר זמן. באופן כללי כשאני כותב שאני לא מחבב משהו זאת זכותי, אני לא מחבב ובכל זאת מקבל. לגבי הקשר בין פרסום לכסף כפי שמציע יארג
    זה נושא כואב. אני יותר קרוב למעמד הבינוני הנמוך מ החינה כלכלית מאשר למישהו אמיד
    אין לי כוונה לבכות על זה, אני בחרתי בחיים האלה, אבל אני רחוק מאד מאד מלהיות אמיד, אני מבין למה זה יכול להיות נדמה למישהו אבל זה פשוט לא ככה. בכלל, כל העניין עם הפרסום והתגובות שהוא מוציא מאנשים, זה נושא מאד מרתק ולןא בקשר אלי אני אומר את זה, אלא בכלל. בכל אופן ברור שאם האתר הזה היה אתר פרומו כמו שמישהו כאן רומז, אז הייתה כותבת יחצנית ולא אני ומספרת לכם בשתי מילים על נקודת ההחתמה של המחברות לבית ספר או איזה חרא אחר,
    ברור שאני כותכ כאן בהקשר של היותי מוסקאי זמנסה לחפש דרכים חדשות לבטא את עצמו, ולהגיע לקהל אבל זה נעשה עם כבוד וכנות. אני מאחר לצאת מהבית…
    אני עוד אחזור לזה

  9. דן,
    במשך השנים יצא לי מדי פעם להבחין בצדדים בך שזוכים לפרסום, ותמיד נהנתי לראות וקיבלתי השראה מאיך שמצד אחד שמרת על עצמך ומצד שני עדיין קידמת את הדברים החשובים לך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *