הלשעבר של ההווה
בוויכוח הגדול בנושא אחריות אישית, אני חושב לפעמים על שני הצדדים. אלו שאומרים לך, 'אתה גר כאן? אז אתה שותף לפעולות המשטר כאן, אתה תמיד
אני אוהב יומנים – היומן\ בלוג שפתח לי את הראש הוא של בריאן אינו ושמו A year with swollen appendices . הבלוג הזה פעיל באופן רציף מאפריל 2003
בוויכוח הגדול בנושא אחריות אישית, אני חושב לפעמים על שני הצדדים. אלו שאומרים לך, 'אתה גר כאן? אז אתה שותף לפעולות המשטר כאן, אתה תמיד
יש לי שפה עם חתולים יש לי שפה עם חתולים אני מדבר איתם והם מדברים איתי יש לי שפה עם חתולים ( 3.12.08 -ד.ת) שוופס
תמיד אני מתעורר ביומלדת 13 המלחמה מתחילה הטנקים יורדים לכיוון הכינרת אותו סיפור על מנגינה חוזרת דינוזאור ג'וניור תשעים ושלוש אם היה לי קצת כסף
הבת שלי בגיל צבא אומרת שהחברות שלה, כולל אותהלא מסוגלות לתכנן קדימהכי יש אווירת, אין למה,הלכה המדינה,כדור הארץ התחממה,לא נראה להן שיש בשביל מה ואני
יצאתי היום לחזרה אחוז התרגשות שהרגישה כמו פחד זה טוב לנגן עם חברים זה טוב להתחיל דברים כל פעם זה משתפר קצת עכשיו אני מבין
זה הולך למי שמכור כמוני לסיבוב של הכדור לווליום בפול מעבר תופים מסטול אחרי אלפי שעות האזנה, ליטרלי, כמו שנהוג לומר כיום, לספרי מוזיקה, בעיקר,
בשבת נסעתי לנגן בעצרת לשחרור החטופים בירושלים. הדרך מחולון הייתה גשומה וקרה והראש שלי דהר על 180. מחשבות זעם רדפו מחשבות יאוש, מצאתי את עצמי
כשראיתי את 'זהות גנובה' של אנטוניוני, עם מרצ'לו מסטרויאני, אפילו השם של הסרט הסעיר אותי. אני זוכר את עצמי מסתכל על עטיפת הספר 'אינני שטילר'
© כל הזכויות שמורות לדן תורן 2021