אז אני שאלתי את השאלה ועכשיו ננסה לענות עליה. לשם כך, קיבצתי כאן כמה דברים של אבא שלי, במאי ההצגה, וגם כמה ביקורות ( רמז- כדאי לכם מאד )
"הכיסאות" הוא מחזה אבסורד שני קשישים שחיים במגדלור בים מקיימים מעין משחק בו מעורבות עובדות עם "עובדות" שספק גדול באמיתותן.
סיפור חייהם נפרש כשברי זיכרונות, שנמהלים במשאלות שלא התגשמו. בשלב זה של חייהם הם מאפשרים לכול הדברים, גם המדומים וגם אלה שהתרחשו, להפוך למציאות של משחק. פיסות קטנות של חייהם, נפרשות לעיני הצופה והם טווים אותם מחדש על הבמה.
75 שנות נישואים שלהם נדחסות לתוך מחזה עשיר באירועים צבעוניים. למסיבת הסיום של משימתם מגיעים אורחים מכובדים ביותר. אפילו הקיסר הגדול מופיע.
כל מה שלא קרה להם הופך למציאות. כל אורח זוכה בכיסא והבמה הולכת ומתמלאת בכיסאות חלולים כשיירי עצמות שבשרם נגרם.
במחזה "הכיסאות" יונסקו מציב מול הקהל מראה המשקפת חיים ריקים מתוכן, חייהם של ה'הולכים בתלם', חיים 'בכאילו'. התוכן ה‘כבד‘ של המחזה לובש צורה של פארסה שמערבת שעשוע בתעתוע.
אילן תורן, במאי
התפעמתי מן הביצוע הפיוטי של המחזה "הכיסאות" שנחשב לאחת היצירות הקלסיות של תיאטרון האבסורד…
משחקם המרתק של אילן תורן ודורותה ביאלס מצטיין בשפת גוף עשירת מבע שמרוממת את הטקסט בפיהם למדרגת שירה. הם מצליחים להנגיש את המחזה המורכב הזה לקהל בחן רב ובבהירות רבה…
יהושוע סובול, מחזאי
במחזה "הכיסאות" של יונסקו, האבסורד הקיומי והטקסט הפונה בד בבד לקהל המדומיין על הבמה ולקהל באולם, מוגש בדרך אינטליגנטית, מלאת כישרון ורגש. אילן תורן ודורותה ביאלס היטיבו להעביר את הבשורה האקטואלית במיוחד כיום. השילוב בין הגיוני למופרך מדגיש את הניכור, הבדידות וחוסר היכולת לתקשר ומביא עימו לעג לקונפורמיזם הבורגני.
ננו שבתאי, גלריה הארץ, 10.5.22
הייתי הערב בהצגת 'הכסאות' בתיאטרון תמונע, איזה תענוג!
ערב מרענן ומרווה צמא, כמו הגשם, של אמנות ואמנים, של טקסט מצויין, של דימויים בימתיים עשירים, ושל האנושיות הנפלאה שלכם.
תודה, תודה ושוב תודה
בבקשה בבקשה, בבקשה – המשיכו!
בועז טריקר, שחקן ובמאי
תגובות אחרונות