סיפור עם זוויות אחרת על שנקין

מקרה של טעם

הכל התחיל מההצעה של קופריטרית פרילנסרית מתחילה בשם מלי,שעבדה In House בחברה למוצרי חלב, לעבור לקופסאות שקופות. זאת הצעה שבחברה כמו זאת לפנינו , חברה למוצרי חלב בסדר גודל בינוני, לא היה סיכוי להעביר אותה בחיים. אבל החברה הייתה נתונה בקשיים ולכן הזמינה חברה לבדק בית, מה שנקרא בג'רגון הפנימי- יעוץ עסקי. אגב כדי להוריד את זה מהלב, אני אומר לכם שאם יש לכם חברה ונקלעתם לצרה תזמינו את אמא או אבא שלכם או איזה חבר או חברה לייעץ לכם כי כשאלה מהיעוץ העסקי נכנסים אליכם לעסק הכל אבוד ממילא.

אבל אני סוטה מהנושא. למלי המתחילה היו לה כמה זיונים עם מיקי מחברת הייעוץ. בדרך כלל הם היו שותקים אחרי, מתקלחים מעשנים סיגריה או ג'וינט, אם היה לה, כי הוא לא מתעסק בקטנות כמו להשיג וזהו. אבל פעם אחת הם נשארו במיטה כמה דקות והיא אמרה זרקה לו אגבית את הרעיון של השקופים. תחשוב זה יהיה פתוח כזה, הכל בחוץ, גלוי זרימה של אנרגיה מהמוצר ללקוח ואולי עוד כמה משפטים, ואל לתשאלו אותי למה אבל מיקי היועץ קנה את זה, הוא הלך עם זה ישר למנכ"ל, ויצא שזה הפתרון הכולל שהחברה החליטה ללכת עליו. לעבור לאריזות שקופות. מלי עצמה קבלה חיוכים במסדרונות ודיבורים על העלאה, אבל לא משהו ממשי.

דברו על זה באוגוסט בנובמבר הקמפיין היה מוכן, טלוויזיה עיתונים רדיו פוסטר מדיה כל הסנדוויץ' הטוניסאי כמו שאומרים.

ביום שהליין החדש של המוצרים יצא, איפה שהוא בתחילת נובמבר, ירדה אולה שפעם קראו לה בתיה נחמיאס, אחר כך מתיה ועכשיו אחרי טיול קצר לספרד פשוט אולה למכולת יהלום בשנקין וקנתה כמה דברים וגם את היוגורט הסגול השקוף החדש שהוצג לראווה במקום בולט במקרר. אני כבר לא זוכר איזה טעם הצמידו לסגול בטח אוכמניות או תות עם פירות יער, או נפיחת הדובדבן או איזה קשקוש בעל אופי סוב טרופי אחר, בכל אופן בערב היא הוציאה את היוגורט מהמקרר הסתכלה עליו וראתה בתוך הסגול זבוב גדול , מאלו עם הראש האדום עומד בגאווה על הדופן, כאילו הוא חי, ואחרי שגמרה להגיד איכס ואימלה ואיכס היא צלצלה לגיתית, החברה שלה הגבוהה שכותבת במקומון כבר שש שנים למרות שהיא רק בת 22, לשאול מה לעשות. גיתית באה, הסתכלה על הקנקן ועל מה שיש בו, עשתה ג'וינט ודווקא היה לה רעיון. היא צלצלה לאהרון הצלם האמריקאי שכבר חודשיים התעלם מהניסיונות שלה להתחיל איתו, ובקשה ממנו לבוא עם המצלמה. אהרון בא ודפק כמה קלאוזים של הזבוב בסגול. גיתית ביקשה ממנו לפתח אבל לא לשלוח בשום אופן לעורך עד שהיא תגיד לו, ואז ישבה לכתוב מכתב תביעה לחברת מוצרי החלב. גיתית ביקשה 3 מליון שקל והוסיפה כמה שורות לקישוט על טרואמה ואי יכולת לישון בלילה, היא לא שאלה אף אחד עם זה הרבה כסף או מעט, זה נראה לה מספר סביר וזהו, הן הגישו את התביעה, חברת מוצרי החלב העירה את סוללת עורכי הדין שלה שחשבה לנפנף את הילדות משנקין עם כמה ארגזי יוגורט שקופים, ואז גיתית שלפה את הצילום של הזבוב. זה נראה טוב בעמוד הראשון של המקומון עם כותרת חמודה , הליין החדש השקוף- רואים הכל", העיתון היומי התלהב וקנה את הצילום, הסוללה אמרה לחברה שלמו להן הכל, ואולה וגיתית קיבלו כל אחת מליון וחצי שקל. החברה ניסתה עוד להציל את שמה הטוב ועשתה סידרת פרסומות על האנטיביוטיקה הטבעית שבמוצרים שלה אבל הציבור כבר לא בלע את הזבוב הזה והחברה נסגרה. אשר לאולה וגיתית, אל תדאגו הן לא עזבו את השכונה שלנו, רק קנו את הדירות השכורות שלהן והמשיכו כרגיל בלי לספר לאף אחד על הכסף. במקומון רצו לעשות כתבה גדולה על הרובין-הודיות משנקין  אבל גיתית ניצלה היטב את החיוך התמים שלה ואת מה שהיא מכנה הדרך הנכונה להשתמש בחוטיני כדי לשכנע את העורך שלה שאין כאן סיפור, ושזה הכל היה מקרי והן בכלל לא קיבלו שום כסף כמו שכמה לשונות בעיר מקשקשות כי הן שכחו להגיש את התביעה בזמן בגלל שהן שכחו לקנות בול… העורך שאל אותה מה היא עושה בערב, היא ענתה שהיא הולכת לישון מוקדם למרות שבערב היא עשתה מסיבה לשני האקסים שלה, שבו הם שחיקו אמת וחובה על הרבה וודקה ומיץ אוכמניות. אבל מבחינת העורך הסיפור היה סגור.

לפעמים אני פוגש אותן לפעמים בקפה של תמיר או במכולת יהלום מצחקקות על איזה משהו כמו שתי שנקינאיות מטופשות, אבל הן לא והן לא מחליפות את השכונה שלנו בשום מקום אחר בעולם.