כן למפת הדרכים. טיל לרנטיסי. כמעט.
הבן החתיך של השר מראיין את הבן השמן של רוש המשלה.
שואל אותו למה? למה יד אחת נותנת והשניה לוקחת. ההוא עונה. תראה זה לא ככה. אני סוגר עם הכפתור. הפנים בין הידיים.
חמש וחצי, קצת אחרי, אני במונית חזרה מהעבודה. גלג"צ. הנהג מעביר. יעקב חדשות. פיגוע באוטובוס בירושלים. והסרט נמשך.
עד מתי?
20 תגובות
שואלת את עצמי את השאלה הזאת כל יום.
וזה לא הולך להיות טוב יותר כמו שזה נראה…
אני כבר בשלב באדישות לעומתך.
לצערי זה היה צפוי..ולצערי זה לא סרט.
אני חושב.. אני חושב שצריך לפנות מקום למעט תקווה.אדישות זה כבר פסה.
הנה, סוף סוף יש משהו שיכול לתת אפילו מעט תקווה – מפת הדרכים.
צריך להתעודד מעט, אולי לא הכל אבוד.
בעצם, בטוח שלא הכל אבוד, רק צריך לחכות שכל זה כבר יגמר.
עוד חודש וחצי אני מתגייס,והפחד לאט לאט גובר. הידיעה שבאמצע שנות ה90 ההינו כלכך קרובים להסכם שלום ועכשיו אנחנו כלכך רחוקים לא מפסיקה להציק לי!. אתמול קראתי בעיתון כתבה על קבוצה של חברים מאותו הקיבוץ ש5 חברים מתוכם נהרגו , עכשיו אני וחברי מסיימים תיכון ,מבלים מנקים את הראש אחרי 12 שנה .אני לא רוצה ולא מתכוון שהתמונות שלנו יספגו דמעות בשעת שבעה שישבו על מישהו מאיתנו חס ושלום , התמונות נעדו כדי שאני וחברי ניפגש עוד 20 שנה ונזכר בתיכון לא בחברים שנהרגו אחרי שסימנו תיכון.
מה אני אגיד לך.קטע מיותר לגמרי.
המצב באמת חסר תקווה, כי למנהיגים שלנו אין תשובות ופתרונות..רק ניסיונות, כושלים בינתיים
אני מביא ביד ונרגע מהפיגועים
כן… להביא ביד זה לפעמים פתרון. אבל האמת שהמצב שלנו די מפחיד, גם כי יש הרגשה שהאופק כל הזמן מתקרב ומתרחק. נדמה לרגע ששרון רוצה שלום ומבין שזה מה שאנחנו צריכים ורוצים, וכשאני אומר אנחנו אני מתכוון שלנו, לאלו שחיים פה. ולפעמים נראה שהוא רק משחק משחק ומה שהוא באמת רוצה זה לזרוק את הכדור למגרש של הפלסטינאים, כי הוא יודע שבצד שלהם יש מספיק קיצונים שימשיכו להדליק את השינאה.
אני חי כאן כבר 42 שנה, ובערך מגיל שש- כשהייתה מלחמת ששת הימים אני מחכה שהמחלמה תגמר, אבל במקום להיגמר היא רק מתחילה. אני לא רוצה להשימע פסימי כי רוב הזמן אני עדיין מקווה. אבל אני לא בטוח שהאינטרסים של האזרח הקטן מעניינים את הקיצוניים למינהיים. ובענין של הפרמיניזנז… יעני התחושות המוקדמות. אם מישהו מקבל איתות מהפחדים שלו בעניין הצבא, נדמה לי שהוא צריך ללכת איתם. לא מזמן הששתפתי בפרויקט של שירי נופלים. הלחנתי שיר שנקרא רוצה להיות, של בחור שנפל בתאונת טנק בגולן שמו גיורא אס זהו שיר חרמנות קטן ומקסים. חבר שלי שערך את השירים עבור גלצ אומר שרוב הטקסטים של החיילים שנפלו עסקו במוות. אולי זה אומר משהו.
יופי דן עכשיו הכנסת אותי ליותר פחדים..:)
כמות שירי המוות במגירה גדולה…:),(לא בגלל הצבא ,אלה בגלל גיל ההתבגרות,הורים מתגרשים וכו..)
בכל אופן כרגע לא בתכנון שלי למות אלה לשמור על עצמי…:)
אני כשעולה לי פחד מוות. אני תמיד מדמיין את החיים בהמשך הדרך. סוג של אמונה תפלה מלפני. נגיד שעולה בראש תמונה איומה של מששהו רע שקרה למישהו, נגיד אם הוא מאחר, מיד אני מדמיין אותו בכח וברצון ובפרטים בעתיד הרחוק יותר במשהו טוב. זה בדרך כלל עוזר.
(קצת ארוך סליחה)
זה בהחלט טריק טוב.. אני גם המון פעמים ישר מתחיל לחשוב דברים נוראיים כשמישהו מאחר או חס וחלילה , לא עונה במחולל הקרינה שלו..
זה טריק טוב לחשוב ישר אחרי זה על העתיד יחד עם האדם – אני אאמץ את זה.
תגיד דן, האם גם אתה כמו כל הורה ממוצע אומר לכולם שכשהילד שלך יהיה בצבא, זה יהיה כבר צבא של שלום, כמו שאמרו כשאני נולדת (1978)?
מעניין אם הילדים שלנו יגידו את זה גם..
ודבר אחרון – איפה למעשה אפשר לשמוע את שיר של החייל שהלחנת?
יש מלא אמנים שהלחינו שירים ומין הסתם לא שידרו אותם מספיק (מישהו אמר גלגלנאחס?)
אז איך אפשר לשמוע אותם?
אני לא יודע מה אני בקשר לילד שלי…אבל זה מביא את הסעיף…[
לגבי השיר אני אשים אותו באתר בקרוב מאד
הרבה שואלים
תודה
אין כל רע להבטיח לילדים שיהיה שלום עד שהם יגדלו להפך זה טוב שהורים ישאפו לשלום ורצוי שיפעלו גם בנושא…
אני זוכר שהייתי בסוף גן חובה(נראה לי שנת 90-91,לא סגור על זה) הנושא השנתי במסבית סיום היה שלום(כן,כן נתנו לו פרחים ותוך כדי שמתנגן לו ברקע השיר הנה בא השלום,הוא יצא לדרכו שלשום הוא קרב הוא קרב כל יום הנה בא השלום הרכבנו את המילה שלום. למה אני מספר את זה?? זה עוד היה לפני שרבין עלה לשלטון ב92 וכבר התחילו מגעים מסביב זאת אומרת שגם לבני דודנו מסביב נמאס. ואז רבין עלה לשלטון וכולנו זוכרים את הסכם אוסלו,הסכם השלום עם ירדן ,המגעים עם סוריה וכו.. אני בכל פעם שהיה שידור של איזה הסכם או ששמעתי שעכשיו נוכל לטייל גם בירדן התרגשתי ,באמת האמנתי שעד שאני אתגייס יהיה שלום אמיתי ,זאת האווירה שהייתה כאן,ואני מאמין שגם אצל שכנינו.לסיכום אני מעדיף שהורים יגדלו את ילדיהם על כך שיהיה שלום עד שהם יתגיסו מאשר יהרסו אותם בסיסמאות נגד שכנינו או שיטענו טענות צרות מחשבה כגון הערבים לא מבינים משהו אחר…
לא קשור לטענות צרות מחשבה או סתם סיסמאות
סתם סוג של מיתוס שעובר בין הדורות…
סוג של אופטימיות מיתולוגית שתמיד מוזכרת בתור חצי בדיחה.. (בדיחה שחורה)
כשהילד שלי יהיה גדול הוא כבר לא יצטרך ללכת לצבא.. כן. אז כבר יהיה שלום.
כשאני הייתי בצבא, כל כך פיללתי שכשאחותי הקטנה ממני ב6 שנים לא תצטרך להתגייס… ואז זה עוד היה נראה אפשרי {97'-99'} איכשהו… כבר התחילו לסננן גיוסי בנות מעודף בנות וכל כך רציתי שהיא לא תלך מצד אחד, כדי שהיא לא תצטרך לעבור את הצבא אבל מצד שני- רציתי שהיא כן תעבור את החוויה המחשלת הזאת, אותי זה הביא ליידי בגרות נפשית ומשמעת כלפי אחרים וכלפי עצמי….. היום אחותי בצבא כבר חצי שנה פחות או יותר, בחיל ה-ששששש {מודיעין}, ביום רביעי היא נסעה חזרה הביתה מהבסיס בי-ם, לולא היתה לה הסעה, היא היתה עולה על אותו אוטובוס המוות…
טוב שזה סיפור עם פרק טוב.
סוףשבוענעים
אני ממש מצטערת,אבל הבנאדם נותן מעצמו שלוש שורות מסכנות והוא מקבל 18 תגובות!אתם לא חושבים שזה קצת מוגזם?
הקנאה של אנשים פה!!! אם את לא רוצה להיות פה אל תהיי ואל תגיבי!!
נמאסתם!!!