לזרוק את הפלאפון, המחשב, הטלוויזיה לכבות את האור לקנות נרות, לסגור את החשבון בבנק, להחזיר את תעודת בן העיר תועדת תושב תעודת בגרות ללמוד את הפרה- סוקרטים בבוקר ואת הפילוסופים של המזרח בערב, לאכול לירות וירקות ללכת לאט לנשום הרבה לקום בזריחה לעבד את האדמה לדבר רק לפעמים, ובעיקר עם חברים.
חג שמח.
49 תגובות
כולנו רוצים…
מגרה……
ראיתי את הקליפ של אמפריות נופלות בערוץ 24 והיה רשום מבצעים:דני דין וחמי רודנר
אבל לא הבנתי למה רשמו את זה אתה הרי לא הצאת מילה אחת כל השיר
ובנינו דני ראית איך חמי נראה מאושר
תגיד הוא על סמים נכון???
כי השיר הוא של דן והביצוע הוא משותף במסגרת הופעה של דן (עוד סיבוב).
חוץ מזה למה להטפל לשטויות הקטנות?העיקר להנות מהשיר.
השיר לא כזה טוב
הוא נחמד
אבל חמי מסומם לאללה
דרך אגב פתחתי בלוג חדש לכל המעונינים לפואטיקה הארסית שלי מוזמנים להכנס
http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=14809
אני אישית אוהב אותו
אבל לא מתווכחים על דברים כאלה..כל אחד ומה שהוא אוהב
או… חמי רודנר…
הוא בנאדם שמח. אולי הוא שמח כי יש לו סמים אבל למה זה צריך להיות עניינך?…
טוב, עזוב, אני סתם צבועה. אם זה לא היה חמי אהובי אני לא חושבת שהיה איכפת לי.
ודן- נירית קופל אכן נפלאה כמו שהיא נראית?
דימנטיה
יאללה בוא…(-;
כולנו רוצים את זה,נראה לי.
דבר עם עמיר לב, הוא יסדר לך חלקת אדמה בכליל, קח את האישה, הילדים, זה לא כל כך רחוק ממימוש. הכל תלוי בכמה אתה באמת רוצה את זה. אני מבטיח לך שאם וכאשר תעשה את זה, לא תבין איך יכולת בלעדי זה עד אז.
שווה לוותר על הנוחות והאמנות בשביל האדמה?
שאלה טובה.
חיים טובים ככה בלי שום קשר עם העולם החיצון..
סע לסיני
הי דן תכנס לבלוג שלי הוא חביב
אך, הפנטזיה של כולם…
כמה דברים:
•אהבתי את הסרט הזה ששודר במוצאי יום-כיפור, עם אלון אבוטבול…
•עשית עבודה מעולה במשהו קטן וטוב ששודר היום.
•מתי כבר יוצא ה-EP הבא?!
תודה על הכל
הEP הבא יצא כשאגמור אותטו. אני מעריך חודש וחציחודשים
ומה עם ההדפסה מחדש של יורד נמוך
אפשר להתקשר כמוני לחברת הד ארצי ולבקש את ירון כהן ולשאול אותו- הוא אחראי על זה
דן ,החלום שלי די דומה לשלך ואני כנראה אממש אותו בכפר סגול שהוקם בנגב על ידי מקימי פסטיבל סגול.
זהו כפר אלטרנטיבי שבו חיי טבע יצירה ושותפות והם מזמינים את כולם לבוא ולממש את החלום
מה אתה אומר על זה?
אולי הגיע הזמן שכל התל אביבים יעקרו לנגב לחיות חיים פשוטים .לי זה נשמע כמו חזון אחרית הימים.
חג שמח
לילך
אה.. לילך, לילך
כלבה ממושמעת
(מתעטשת)
סליחה
דן, דן
כלב ממו
שמע,
זה לא עובד.
פה ניסו כבר הכל
אם יש לך שד בפנים שרוקד כמו מטורף
גם סיני, סין או הודו
לא יעזרו.
לנופלת באשר תיהיי ,
חבל שאת שמה את עצמך פסיבית בפני המציאות ונותנת לשדים פנימיים לשלוט בך,
גם אם את מאמינה בזה וגם אם לא
הכוח בידיך לבחור באיזה סרט את חיה האם בסרט אימה או בסרט אהבה וזה ממש לא משנה באיזה יבשת את נמצאת
הכל תלוי בך זה רק ענין של לקיחת אחריות אף אחד לא יעשה בשבילך את העבודה
ונכון אני מאוד ממושמעת בעיקר ללב שלי
והוא המורה הטוב ביותר שמצאתי לי עד היום
בעיקר להגשמת חלומות שבאחד מהם שיתפתי גם אתכם .
השאלה היא, לילך, השאלה היא
אם יש לך סמים
אה.
שלום דן.
אני יודעת שזה בכלל לא קשור לכלום..ואני לא מגיבה על מה שאתה כתבת אבל אני פשוט כתבתי שיר ואני חייבת חייבת לקבל את דעתך עליו.
אנא ממך העף בו מבט ותיתן לי תגובה או לפחות הערה כי הדיעה שלך חשובה לי ביותר!
בתודה רבה מראש..עידית
לאהוב עד מוות
לילה לילה,כל הלילה
מחשבות רצות לי בראש
לילה לילה,כל הלילה
מתי השמש אמורה כבר לעלות?
לילה לילה,כל הלילה
לא ניתן אותי לעצור
לילה לילה,כל הלילה
את הפרשה הזאת צריך כבר לגמור.
ואיפה זה ניגמר?
וכמה כבר עבר?
זה סיפור בלי מחר
ואיפה ההווה בינתיים?
לילה לילה,כל הלילה
רק חלומות של פלדה
לילה לילה,כל הלילה
לאן ברחה כל התקווה?
לילה לילה,כל הלילה
וניגמר לי כבר הכח
לילה לילה,כל הלילה
אני רק רוצה לברוח!
ואיפה זה ניגמר?
וכמה כבר עבר?
זה סיפור בלי מחר
ואיפה ההווה בינתיים?
לילה לילה,כל הלילה
בשתי ידיים חשופות
לילה לילה,כל הלילה
ובגרון חנוק מדמעות
לילה לילה,כל הלילה
בלב דואב ללא גבולות
לילה לילה,כל הלילה
אני נפרדת כך ממך.
ועכשיו זה ניגמר
וכל כך הרבה כבר עבר
זה סיפור בלי מחר
וההווה מת בינתיים.
תגובת ביניים: החזרה הסכמטית הזאת של השורה החוזרת מוציאה מריכוז, ומתישהו מתחילה גם להעיק.
עכשיו אני אנסה לקרוא בלעדיה.
טוב, גם החריזה תבניתית מידי, ככה שיוצא שמרוב תבניתיות לא נשאר מקום לשיר ובמעט המקום שנשאר לו – הוא לא אומר יותר מידי…
אבל אף אחד לא שאל אותי, אז את/ה יכול/ה להתעלם. שבוע טוב.
אחלה שיר!!
אתה באמת חושב???
ניראה לך שיש מצב שיש לו איזשהו סיכוי להצליח אם אני אצליח למצוא מישהו שילחין לי אותו?
למה לא?
תמיד שווה לנסות
שבוע טוב
אהבתי מאוד את השיר, ולגבי ההצלחה, תאמיני בזה. קיבלת כבר פירגון מדן, צריך יותר?..
אני גם כותב,ומאוד אהבתי את השיר שלך.
הוא מהשירים שעולה לך לחן להם פתאום.
אממ…אני לא רוצה להיתערב אבל אני מלחין ,והייתי שמח להלחין לך את השיר ,סתם שואל בת כמה את מאיפה?
ל-לא דן.
אז ככה:
קודם כל אני כן מודה לך על זה שהיגבת..בכל אופן!
רציתי להגיד לך שהחזרה הזאת על המילים היא בכוונה! אני לא יודעת אם למדת פעם אבל בכל תמונה או ציור יש חלל נגטיב וחלל פוזיטיב. הנגטיב זה הרקע..מה שבא מסביב למרכז כדי להדגיש אותו.ויש את הפוזיטיב שזה המרכז..החלק החשוב והעיקרי.
מה שאני ניסתי לעשות בשיר עי זה ששמתי שורה שחוזרת על עצמה זה בעצם ליצור רקע לעלילה.אתה אומר שלא הבנת מה בדיוק זה אומר אבל העלילה מדברת(ואתה תבין את זה אם תתמקד טוב) על מישהי שאוהבת מישהו כל כך אבל היא לא יכולה להמשיך עם הטירוף הזה ולכן היא הורגת אותו!
נו, אז תעשה את זה.
מקסים.
חג שמח גם לך…
אוי הלואי. מצטרפת לפנטזייתך.
אה… נדמה לי שלאכול לירות זה כואב גם בכניסה וגם ביציאה.
אולי אני טועה.
בהצלחה דן.
כבר אין לי פאלפון כמעט שנה, טלוויזיה שנתיים וחצי, לקראת גיל שלושים קמתי ועזבתי בטחון כלכלי, מדליקה נרות, א-פוליטית, יש לי גינה קטנטנה, נכון יותר פינה של גינה, לא אוכלת חיות, עושה יוגה, קוראת, כותבת, מוחקת, מפסלת, מהלכת, תמיד לאט בקצב של הצבים. אז אולי אני בדרך. (לאנשהו..) רק טוב. תודה. אנסטסיה אוהבת
נשמע מעולה
ועל זה נאמר : אם אנחנו מספיק גדולים לההרג ביל 18 אז אנחנו מספיק גדולים להתחתן בגיל 18
חלום יפה..
דן, מזל טוב 43 בעוד יומיים!
תודה רבה
מזל טוב ליום הולדת 43!!
ושוב תודה
הפנטזיות הן אלו שמחזיקות אותנו בחיים,
מן סוג כזה של הישרדות. ו – עוד לא אבדה תקוותנו…
בוא לכינוס השנתי של משפחת הריינבוו (מתחיל בסוף החודש-לקראת הירח-מלא). לפי מה שכתבת אתה תוכל למצוא שם כמה מפתחות לשינוי שאולי היית רוצה לזמן על חייך.. וגם אם לא- תמיד כיף לחגוג בכינוסים האלו, לשיר להתפלסף לפתוח ת'לב.
גם אם צריך לישון קצת קרוב לאדמה בין קוצים ואבנים ולספוג עשן של מדורה בבגדים.
אוי… הלוואי.
אצלי בפנטזיה גם יש סדהא בחצר שבה אוכל ליצור כרצוני.
אז מה מונע אותנו מלעשות את זה?
הרצון לשינוי בא בעקבות הצורך לשינוי
ולמה אנחנו מפחדים
מעניין אם תקרא את זה. בכל זאת, זה מהחודש שעבר. אין לי מושג גם איך הולך פה כל הקטע של הבלוגים, כי למען האמת זה הבלוג הראשון שיוצא לי להכנס אליו.
בכל אופן, בוא אני אגיד לך משהו.
אני חי מספר חודשים בלי מחשב בבית. וזה אחרי שמאז שאני זוכר את עצמי יש מחשב לידי. וזה לא שזה נורא או משהו כזה, זה דווקא טוב לדעת שאני לא תלוי במחשב שלי וכו', אבל אני מאד מאד מאד מתגעגע למחשב. אנחנו חיים בתקופה מדהימה, והטכנולוגיה הזו (אלהים ישמור, אפשר לחשוב שאני בן 60 לפחות 🙂 ) מדהימה בטירוף.
הדרך הזו בה אנחנו יכולים לחלוק עם אחרים את הדברים הכי אינטימיים שלנו. להיות ביחד גם כשאתה לבד. ללכת עם ולהרגיש בלי.
אני חושב שכל אחד צריך לדעת לרכוש לכל הקטע הזה את מירב ההערכה.
וזוהי תגובתי הראשונה בבלוג ראשון. מזלט לי. נתראה. 🙂