אליוט סמית

לפני כ-7 שנים הייתי משדר ברדיוס 100FM תוכנית שנקראה הכאן דן.

זה היה מגזין תרבות שהתרכז בעיקר בתרבות שלויים- אבל לא רק. חברי הטוב עוזי פרויס, שהיה בעברו עורך מוסקלי בגל"צ וכיום הוא איש חברת התקליטים NMC, היה מגיש פעם בכמה שבועות שעה עם מוסיקה שהוא אוהב. יום אחד הוא הביא דיסק שנקרא Either/Or של Eliot Smith . הוא סיפר ששמע עליו דרך חברים באנגליה, סיפר שהוא אומן לא מוכר שהתחיל להתפרסם בזכות כמה שירים שלו שנכנסו לפס הקול של וויל האנטינג- הסרט. אני התאהבתי באלבום הזה והייתי שומע אותו ללא הפסקה. מאז הוציא אליוט סמית עוד כמה אלבמים ולפני כשבוע הוא התאבד בביתו בלוס אנג'לס. עצוב מאד…

מה שנשאר זה המוסיקה שלו ואפשר להאזין לה.

22 תגובות

  1. חבל, לפחות מוזיקה נשארת לתמיד.

    ובלי קשר, מאז ששמעתי את לבן על לבן שוב במוזיקה 24 (הערוץ המבורך ביותר בטלויזיה), חזרתי לערמת דיסקים ישנה ומצאתי את השיר הזה שלך שם… אני שוב לא מפסיק לשמוע אותו…., אחד הטובים שלך

  2. שאלה שלא ממש קשורה למה שכתבת.
    ראיתי בדיסק הופעה של ברי שהיית שותף במילים של שתי פנים אבל בנגיעות אין לך קרדיט על זה, למה?

    1. ב הוצאה הראשונה של נגיעות הייתה טעות ושמי לא הוזכר. בכל אופן כתבתי את המילים לשיר יחד עם ברי

  3. אליוט סמית היה יוצר מדהים, הדיסק שציינת הוא אחד האהובים עליי.
    miss misery זה השיר הכי מרגש בעולם. הכי עדין.
    חבל שהלך.

  4. חבל =(.

    תמיד שאני שומע שמוסיקאי התאבדמת. עצוב לי. אני יותר מידי מעריך אותם אני חושב שמוסיקאים הם העם הכי טוב שקיים.

  5. זה רעיון מעולה – אל תיתן אפשרות להגיב לפוסטים שלך. ככה יהיה לך שקט מאיתנו!!!

    אפססססססססססססססססס!

  6. ואתה גם ממחזר קטעים, יא נודניק?!
    עובד על אנשים בעיניים. אין לך טיפת בושה. גועל נפש. תוריד, תוריד את הפוסט של נובמבר, יא לוזר. ראינו אותו כבר.
    דפק עליך, אהבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *