בשבילי הצהריים מטייל חסר כיוון
רוב הזמן נסחף בלי תוכן
מתנדנד על הסיפון
החיים עוברים בינתיים
בין שפל לגאות
ובקצות הציפורניים
נאחז במציאות.
מסביבי מראית עיניים
ופושעים חסרי בושה
ואני חסר שיניים
נפולת נמושה
אם הייתי יודע
מה באמת מתרחש כאן
אם היה לי ת'כוח
לקום עכשיו ולעזוב – בזמן.
והנה האינדיאנים
משחיזים את קני הסוכר
והשריף העזתי
מחייך חיוך מוכר
ילד רץ בצד הדרך
וצועק לי לעצור
"רואים אותך הי, מיסטר
בבלון שלך יש חור".
מסביבי ריקוד הפחד
וים רגשי האשמה
זה אולי מקור הרעש
מהומה על לא לאומה
אם הייתי יודע
מה באמת מתרחש כאן
אם היה לי ת'כוח
לקום עכשיו ולעזוב – בזמן.
מילים ולחן: דן תורן 1990.
מתוך: חופשה בעליי נענע דיסק
17 תגובות
שיר יפה, אהבתי :]
ראיתי אותך בבומבמלה, היית מעולה..
במיוחד בשיר אימפריות נופלות לאט – כישרון
הופעה נהדרת, נהנתי לשמוע,
מקווה שגם אתה נהנת :]
תודה רבה
כן גם אני נהנתי מאד
וגם כתבתי על זה בפורום שלי
http://www.dantoren.com/forum/2/
אתה באמת רוצה לעזוב את כל זה?
זה שיר.
שנכתב בשנת 1990
אני כאן…
יפהפה…
לצערי עדיין לא הייתי בהופעה שלך, אך אהיה.
שיהיה שבוע מצויין 🙂
אפריל אוניל
תבוא
יש בתל אביב ביום שישי ה-23 לחודש בחצות בברבי.
קיבוץ גלויות 52.
נראה לי שזו היא.
חוצמזה. אתה ממש בקטע של פרסום?
ידוע שצריך את זה, במיוחד בארץ, אבל זה נראה לי קצת מוזר.
רק עכשיו התחלתי להכיר שירים שלך..
ואני מוכרחה להגיד שאהבתי נורא.
:))
כל כך מדוייק,
כמו תמיד.
התראינו בבומבמלה,היית גדול.
מאוד אהבתי את בך לא נוגע וכמובן את לבן על לבן האגדי.
נתראה שוב בבראקה באר-שבע 🙂
הגר.
תודה רבה ולהתראות…
חג שמח
פיתה עם שניצל
מדוע נזכרת בשיר זה עכשיו?
השיר שנכתב בשנת 90.. מתאים כלכ ך גם לעכשיו.. די עצוב לראות שאנחנו עומדים במקום.. והכל פשוט מסתובבב סביבנו וחוזר על עצמו 🙁
נקווה לימים טובים שהשמש בהם זורחת:)
השיר הנל מקסים.
השירים שלך מקסימים.
רק רציתי להגיד,אימפריות נופלות לאט זה השיר שכל פעם שאני שומעת אותו,או המילים,או השירה, או הלחן הכל ביחד אולי עושים כל כך טוב.
תמשיך כך.
רון:)
מכתב…לאקס או יותר נכון לעצמי….(בלוג)
אני חרמנית…או שמה זקוקה לחיבוק, למגע,
לליטוף בשיער,לחיוך, למבט שמבין, לנשיקה אמיתית מלאת כאב.
מלאת תשוקה,
מלאת שמחה.
או שלא
האם אפשר לאהוב מבלי שיכאב..
אתה מתגעגע אלי??
אני כן
מאד
אני אלך ללטף את עצמי אחרי שאסיים לכתוב.
אני יאונן עד שתצא נשמתי
כדי שאועל להרדם.
אני אבכה כשאגמור ויקום לבוקר חדש. אחר.
אני אטלפן ואנתק בידיעה שאתה יודע שזו אני.
ואהיה חזקה, כמה שאני חזקה..
וחכמה ואינטילגנטית
שיודעת!
שצריך להמשיך הלאה..
ולא רק יודעת ,גם מבינה..
והרי אני לא בת 17
את אשה בת 33.
אז כן…נו אז מה…
אני בת 33 וזה לא כואב?? זה לא קשה?
זה לא עוזב
הבכי הזה לא יוצא..
הוא על הקצה
ומתקשה להתפרץ
שיבוא כבר הבכי
זה מרגיע
וזה משחרר
……והנה זה בא…
כמעט
אני הולכת לבכות.
מה הקשר????????????????????????????????????????????????????????????????????????
???????????????????????????????????
אבל בכל זאת
לא להיות עצובה בשביל אףחד
דן אתה מוכשר …חילחלת לאט אבל בטוח….
באמת אחלה שיר, אהבתי ! גם מעורר הזדהות בחלק מהמשפטים… נאחז במציאות בציפורניים – כמה מוכר.
נדמה לי שזה היה פיליפ רות שאמר :
המציאות היא מקום נחמד לבקר בו אבל לא הייתי רוצה לבקר שם. אחלה משפט…
שיהיה רק טוב!
בסוף אני אתחיל לשמוע את המוזיקה שלך ואין לדעת –
אולי אפילו לאהוב את זה. ביי 🙂