בשנת אלפיים הוציא מגזין גלובס מגזין כרומו בשם תרבות דיגטלית. במשך כל תשעת הגליונות שלו, כתבתי בו טור אישי על עניני טכלונלגיה. מעניין לראות ארבע שנים אחרי מה השתנה. הנה הקטע הראשון שפרסמתי אז:
הקרב על הכסף של המחר
לפני שבוע. הדיסק הקשיח שלי אותת לי על בעיות נאלצתי למהר לגבות את המחשב שלי. בררתי את האפשרויות שלי, וקבלתי המלצה מחברה שלי שעובדת תוכנה, לגבי גיבוי הדיסק על הרשת. זה זול וזה פשוט. טוב, הלכתי לאתר של אחת מהחברות הממולצות שועסקות בכך, ( connected.com המלצה חמה ב– ( zdnet.comהורדתי תוכנה קלה (M 1.2) ויצאתי לדרך. תוך כדי שאני מעיין בתפריט של התוכנה ראיתי את שיש אפשרות לשיתוף קבתים. (File Sharing ) שזה האיום הכי גדול כיום על זכויות יוצרים בתחום המוסיקה, אתם בטח עוקבים כמוני אחרי הקרב הגדול בין חברות התקליטים לבין נאפסטר. שאלתי את עצמי הלו? מה קורה פה? הרי כאן זאת תוכנת גיבוי מכובדת לחלוטין, ואם גם כאן אפשר לחלק את האינפורמציה הפרטית שלך עם מי שמחובר לאותה תוכנה, אז איך לכל הרוחות יהיה סיכוי שנאפסטר יפסידו? והתשובה היא מאד פשוטה לדעתי. נאפסטר עצמם אולי יפסידו אבל אף אחד לא יעצור את משתמשי הקצה, כמו שקוראים לנו כיום מלהתחלק במה שיש לנו על המחשב. זה קרב אבוד לחלוטין ואני בטוח שגם חברות התקליטים יודעות את זה. למעשה אפשר להגיד בצורה מטפורית שחברות התקליטים נענשות בקטע הזה על חטא עבר. כהשתנה הפורמט העולמי מתקליט שחור ( וויניל) לדיסק, הן יכולו לצאת במצבע ענק, לקרוא לנו לחנוית המוסיקה ולבקש מאיתנו תשלום זעום עבור המרת התקליט שלנו בדיסק. אני זוכר מצוין את התקופה הזאת, אף חברה לא עשתה זאת, הן העדיפו לגבות מאיתנו תלשום כפול על אותן יצירות… רצה הגורל ורק עשר שנים אחר-כך הילידים מצאו דרך לא לשלם ולו רק פעם אחת.
כמוסיקאי ובעל כמות לא מבוטלת של יצירות, אני שואל את עצמי לא פעם מה דעתי בנושא השימוש ביצורתי על הרשת. וכמה שאני לא הופך בנושא, אני תמיד חוזר לאותה נקודה. אינפורמציה כולל זאת שאני בעליה רוצה להיות חופשית לרוץ בערום ממחשב למחשב ומי אני שאני אנסה להתערב בתהליך הרובינהודי הזה? כלומר, נדמה לי שצריך להתחיל לחשוב על דרכים חדשות לגביית לתשלום עבור מוסיקה וזכויות השימוש בה. נדמה לי שהסיבה היחידה שסוני, BMG וכל שאר הגדולות נלחמות בתופעה של שיתוף קבצים היא שעדיין לא כל המוסיקה נמכרת על או נמצאת על הרשת. חלק גדול מהאנשים עדיין קונים דיסקים. אבל ככל הנראה זה הולך להשתנות.
מעניין לגלות שהפטאנט של נאטסטר לא בהכרח מזיק לחברות המוסיקה. סקר שנערך מעלה את הנתון הלא מפתיע שמשתמשי נאפסטר קונים יותר מוסיקה! למה זה? פשוט מאד, הם בעניין! מישהו בפריז שולח למישהו בתל אביב איזה טראק נחמד והוא הולך לחנות וקונה את כל האלבום. מה זה בעצם אומר? לדעתי זה אומר שאם צורת הגביה עבור מוסיקה היתה משתנה, כולם היו מרוויחים. נניח שהיינו יכולים לשמוע את כל המוסיקה על הרשת, ( הטכלונגיה כבר קיימת) ונניח, שבמקום לקנות את המוסיקה היינו שוכרים אותה לתקופה כזאת או אחרת במחיר משתנה. והאמת שזה מאד הגיוני. כמה פעמים יצא לכם לקנות דיסק ולשמוע אותו רק כמה פעמים ואז להתחרט. אז מה זה יזיק לחברות, אם אנחנו נשלם לפי שיר לשמיעה? אני חושב שלא רק ששזה לא יזיק, אלא להיפך, זה יתן להם עולם חדש של אפשרויות תשלום עבור מוסיקה .והמלחמה תשתנה לחלוטין, במקום לנסות לגרום לציבור להפסיק להתחלק בשירים, הם יצטרכו לגרום לנו להתעניין בשירים שיש להם. ותחשבו כמה שזה יכול להיות יפה. אתה יוצר לך בבית ספריות זמניות לשמיעה, וכאלו שאתה ממש אוהב אתה ממש קונה מהם. תענוג.
סביר להניח שמשהו כזה יקרה בעתיד הלא רחוק ועד אז, למישהו יש במקרה MP3 של ההופעה האחרונה של ניל יאנג בניו יורק?
35 תגובות
ללא כל ספק זוהי אחת הבעיות הגדולות של תחום המוסיקה של ימינו (זה, והמחסור במהפכה רצינית)
השכרה של שירים זהו רעיון לא בדיוק ריאלי, כי תמיד ימצאו אנשים שבמחיר של השכרה של שיר ישיארו את השיר אצל עצמם. (יש תוכנות שבעזרתן זה לא בעיה)
אבל, יש רעיון אחר שאני וחבר שלי מפתחים כעת, אני מעדיף לא לכתוב עליו כאן מסיבות שיווקיות, אבל אם אתה רוצה לשלוח לי מייל, אני אשמח לחזור אליך עם פירוט הרעיון. (יהיה הרבה יותר קל להפוך אותו למציאות עם תמיכה של מוסיקאים)
רק על רגל אחת נגיד שזה רעיון שיכול לההיות באמת רווחי לכל הצדדים, שבו באמת אמנים יקבלו תמלוגים הוגנים לפי כמה שהיצירות שלהם נסחרות, בעוד שמצד שני משתמשי קצה לא יצטרכו לשלם כסף עבור שמיעת מוסיקה. (איך זה יתכן? תחשוב רדיו)
כאמור – לפרטים מדויקים יותר אני אשמח אם תשלח לי מייל.
ועכשיו לנושא אחר לגמרי – האמת יש אמת בשמועות הזדוניות לפיהן היה מתח מיני בין לבין לירון (השחקנית של ליה) בסדרה משחק החיים? או שזה סתם יצא שזה נראה ככה?
ולסיום – ויש על הקרחת
שני אני מציע לך לסתום ת'פה קצת ופחות ללקק ת'תחת של דן, לפי שמועות הקרחת יותר חלקה אז אולי כדאי שתתחילי להתחנף אליה
אין על ניל יאנג…
שיחקת במשחק החיים נכון?
איך זה לשחק עם לירון וייסמן?
היא שחקנית טובה?
כי אתה כן 🙂
ההורדות באינטרנט אכן הפכו לבעייה.
אבל תשים לב באיזה מחירים נמכרים דיסקים בארץ, 90 שח זה הממוצע. וצריך לחפש בנרות חנויות שמוכרות דיסקים במחירים נורמליים שלא יקרעו את הכיס של הצרכן.
כשאני מורידה שירים ברשת, אם אהבתי משהו מסויים סביר להניח שאני אקנה את הדיסק. אבל זה לא נכון כלפי כל סוג של מוזיקה.
היום יש אתר ישראלי שדרכו מורידים שירים באופן חוקי (משלמים 4 שח לשיר אם אני זוכרת נכון). אני יודעת שהרבה אנשים מורידים משם. אז יש אי אלהשהם פתרונות לתוכנות ההורדות הלא חוקיות.
אבל מה לעשות שרוב האנשים אוהבים לקבל דברים בחינם ולא לשלם עליהם כסף…
האממ, אני אישית, הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה דיסקים מקוריים לא יודעת למה, כמעט כל הדיסקים של מקוריים ואני שומרת עליהם כמו משוגעת, אבל בכל זאת אנחנו ישראלים ואנחנו לא אוהבים לשלם כסף אז אנחנו מורידים את השירים..
ולמרות שיש דיסקים יקרים, אין דבר ששוה לחסוך בשבילו יותר מדיסקים
No music No life
יום טוב 🙂
את לא יכולה להצדיק את עצמך בגלל העובדה שאת ישראלית… ההפך!!
יש מבין- יש מסכים.
אתה יכול למכור את השירים שלך באתר שלך.
אתה יכול לעשות מה שפרל ג'ם עושים- הם מוכרים בוטלגים ועושים מזה הון. הרי לך ולך בלבד יש את כל הקלטות ההופעות שלך (בפוטנציה)- אתה יכול לעשות את זה ולמכור MP3
רעיון באמת טוב.
תעשה טובה, תהפוך את הפונט לכהה ואת הרקע לבהיר. מאוד קשה לקרוא את הבלוג שלך ככה.
למה?
דווקא עדיף…
יום עצמאות מהנה..
אני חושבת שההורדות לא מזיקות ממש…
אני הייתי קונה הרבה פחות דיסקים אם לא היה לי Kazaa
ואני בהחלט מעדיפה שיהיה לי את כל הדיסק המקורי מאשר לצרוב אותו או להוריד למחשב…
זאת סברה מאד אפשרית. חברות התקיליטים בעולם יודעות שקאזה משפיעה גם לטובה , במובן זה שיתור אנשים צוכים-מקשיבים למוסיקה.
בשביל זה בהרבה אתרים ניתן לשמע קטעי שירים..
דן מה עשית ביום העצמאות?
פיקניק עם חברים והלידים. על האש… היה כיף
אני משתמש בתוכנות שיתוף גם בשביל שתהיה לי את המוסיקה על המחשב, זה נכון שאפשר לנגן דיסקים על המחשב, אבל כדי לשמוע ברצף מבלי להחליף כל שניה דיסקים צריכים לשמוע בMP3, זא להעתיק לדיסק הקשיח. רוב התוכנות שמציעות המרה לMP3 הן באיכות בינונית ולוקחות יותר מדי זמן, ככה שהורדת מוסיקה מתוכנות שיתוף מסוגלת להיות חוקית.
בנוסף קרה לא פעם באמת שקניתי דיסקים של להקה רק משמיעה דרך האנטרנט.
קודם כל, סחה על ההשקעה בבלוג לאחרונה. כיף לקרוא.
חוץ מזה, גם בנושא זכויות היוצרים הכל מתחיל ונגמר בחינוך. אם אנשים לא יתרגלו שהכל מותר בעולם המחשבים, החל מגניבת תוכנות (בהן כולנו חוטאים) ועד גניבת שירים, ויהיה להם איכפת מהאנשים שיוצרים את הדברים הללו, רק אז הם באמת ישלמו על זה כסף. התפתחות מוסרית שכזו. וקחו בחשבון שבכל העולם לא גונבים יצירות ותוכנות כמו בארץ, ככה שיש לנו עוד מה ללמוד, וזה בהחלט ריאלי (ובשורה התחתונה אנשים באמת קונים דיסקים היום, כמו שציינתם, ואולי אפילו יותר מבעבר).
לגבי מחירי הדיסקים:
אני אישית לא קונה דיסקים מעל 40-50 שח.
אני מאד מעריך את דן על זה שכל הדיסקים שלו נמכרים במחיר שווה לכל נפש של 30 שח. זה מאד יפה בעיני.
ונקנח בהמלצה:
דיסק סנטר בדיזינגוף סנטר – אחלה מחירים גם לישראלי וגם ללועזי. החנות הזולה ביותר שאני מכיר במרכז.
התו השמיני בירושלים – האגף העברי הכי זול בארץ! אפילו מנצח את דיסק קלאב באילת, אם תשאלו אותי. מלא דיסקים ב-30 שח ואפילו פחות. אני יכול להסתובב שם שעות, חובה למכורים. 🙂
וכמובן – אין כמו יד שניה. 🙂
כן חנות בהחלט מגניבה.
בעיה מצערת ומוכרת גם לכותבים ולמצלמים שעובדים קשה על יצירותיהם. כלומר – אני חלק מהבראנז'ה הזאת.
דרך אגב, דן – מה קורה עם אתר הבית?
הוא נפל פעמייםבגלל שפג התשלום השנתי לשי לדומיין ואחסון- זה סודר לא צפויות בעיות בקרוב
תודה. אני אכנס להתרשם. 🙂
יש גם חברות תקליטים שמרוויחות מהסיטואציה. הרי מי ששמיעת מוסיקה במחשב מהווה לו תחליף הולם לקניית דיסק, הוא לא כבד. אלו אנשים שבתקליטייה שלהם יש דברים מאוד בסיסיים, ולא חוקרים לעומק את המוסיקה. חברות תקליטים קטנות כמו מטאדור הנהדרת מאמריקה הגדילו מאוד את הרווחים שלהם מאז השימוש ברשת. אדם שבאמת אוהב מוסיקה לא יכול למצוא תחליף בקובץ על המחשב.
המקרה הכי מוכר הוא ווילקו, ששיחררו את האלבום הקודם שלהם באתר שלהם כחודש לפני השיחרור שלו, כיוון שהוא דלף לרשת. זה לא מנע ממנו להצליח, והוא נכנס למקום ה-11(אני חושב) במצעד האמריקאי(הישג נדיר ללהקת שוליים).
לדעתי האינטרנט יסיים את המהפכה שנירוונה התחילה. הוא אולי לא יהפוך את מוסיקת השוליים למוסיקה הפופולארית ביותר, אבל הוא יעשה אותה המוסיקה הנמכרת ביותר.
הקרב על הכסף של מחר… מעניין, ואני כתבתי על צבע הכסף – איך הכסף מנחה את חיינו ואיך ללמוד ממנו… אתה מוזמן לקרוא http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=114679
וואו.
איזה רעיון טוב!
אני מציעה לך להעלות אותו על הפרק ומי יודע, אולי באמת תשנה משהו!!
רק רציתי שתדע,
אני מרבה לקרוא בבלוגך,
הוא מעניין ואמיתי.
ישר- כוח!
-tic-
יש לי פוסטר שלך בחדר ואני כותבת לך תגובה, אחח.. איזה עולם קטן.
ואו! אתה כותב מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
זה לא חוקי
הי. דקוק לעזרתך
עזרה נחוצה – לכבוד פרוייקט – לענות על שאלה
http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=32375&blogcode=534904
תודה מראש
וכל זה התחיל מזה שנדפק לך הארד דיסק…
שלום!!
פתחתי היום את ערוץ 22 וראיתי תוכנית , דיי ישנה
שאתה מנחה…אממ מפתח הלב נדמה לי….
אחלה תוכנית!
אמיתי לגמרי,מעניין אותי ,עכשיואיך התוכנית הזו תראה.
נקודה למחשבה…
אהבתי את האבחנות, ובעיקר את העובדה שהן נכתבו לפני ארבע שנים, בזמן שחברות התקליטים רק עכשיו מתחילות להכיר במציאות החדשה (ועדיין אוזנן כרוייה לעצות אחיתופל, כך שהן יוצאות בהכרזות מיליטנטיות כמו בתערוכת MIDEM האחרונה).
דיויד בואי אמר לא מזמן בהתיחס ל RIAA את המשפט You do not sue your customers. האיש פשוט צודק.
אבל איך באמת ירויחו האמנים, בהנחה ששיתוף הקבצים רק יתגבר? מכירת בוטלגים היא אכן רעיון לא רע, ותמיד יש את עניין ההופעות החיות, אבל לא כל אמן מסוגל להופיע, והבוטלגים יסבלו במהרה מאותה תסמונת שממנה סובלים הדיסקים.
למה הרדיו אינו פוגע במכירות הדיסקים והאינטרנט כן? נראה שהמפתח נעוץ בזמינות המוזיקה. כשאנשים רוצים לשמוע שיר מסויים, דיסק שרכשו זמין יותר מלהמתין לשיר ברדיו, אבל MP3 זמין יותר מהדיסק, או יהיה בקרוב, עם התפתחויות החומרה.
אי אפשר להכריח אנשים לשלם על משהו נחות בזמן שהם יכולים לקבל משהו יותר טוב בחינם.
אנשים הולכים לקולנוע כי האיכות יותר טובה. אם האיכות בטלויזיה היתה משמעותית טובה יותר מהקולנוע, האולמות היו ריקים.
הפתרון נעוץ בטכנולוגיה. אין ברירה.
דן
אי כותב שירים ורציתי לדעת מה אתה חושב עליהם,
אז אם תיכנס לי לבלוג ותירשום לי מה אתה חושב עליהם אני מאוד ישמח.
ועצות לשיפור יתקבלו בשימחה.
רן
אה, אני יודע שאני לא ממש קשור לפוסט שלך
אבל השבוע הראו לנו בבית ספר סרט קצר שעשית עם קרן מור, שאתם זוג נשוי בבית חולים צבאי, שהבן שלכם נהרג.
אז דבר ראשון, סרט נחמד, משהו קצת שונה מהדברים המרדימים שבדרך כלל מראים לנו.
ודבר שני, סתם רציתי לדעת מתי עשיתם את זה? זאת אומרת באיזו שנה?
זה נראה דיי חדש…
רעיון מעניין, הבעיה היא שרוב אלו שמורידים שירים מקאזאה סולסיק איימש השד יודע מה, הם בעיקר צעירים נטולי כרטיס אשראי.
וגם אם היה לי כרטישראי, עדיין לא הבנתי את הרעיון של לקנות ממש שירים מהאינטרנט. הרי, כל הקטע בלשלם על הדיסק (בשבילי בכל אופן) זה שיש לי אותו מקורי באוסף הדיסקים, עם עטיפה ומילים והכל חוקי!
כי את הדיסקים המקוריים שלי אני לא באמת שומעת, אין לי מערכת סטריאו והם סתם מעלים אבק ואני בכל זאת מכורה לשופינג דיסקים, רק בשביל ההרגשה שקניתי ולא גנבתי!
המוסיקה היחידה שאני שומעת היא מהמחשב.
אממ… מה המסקנה? אין מסקנה… הלכה הפואנטה.