דן תורן

Dan Toren

Dan Toren

לקביעת הופעות | רק דן

 עתידנות מן העבר2

בשנת אלפיים הוציא מגזין גלובס מגזין כרומו בשם תרבות דיגטלית. במשך כל תשעת הגליונות שלו, כתבתי בו טור אישי על עניני טכלונלגיה. מעניין לראות ארבע שנים אחרי מה השתנה. הנה עוד קטע שפרסמתי אז:


הפנטסיה והטכנולוגיה


כשהייתי בכיתה ח' היה לי חבר שהיה מאד בעניין של טכנולוגיה… הוא הכיר לי את פינק פלויד, והיה לו חלום לבנות לעצמו מערכת סטריאו ,מהסוג של עשה זאת בעצמך. יום אחד הוא אמר לי בבית הספר שאחר הצוהריים הוא יראה לי  את המכשיר המדהים שהוא בנה, כולל תצוגה כחולה מהממת שהוא הרכיב. באתי אליו באותו יום ועל השולחן שלו היה קיט של סטריאו להרכבה פתוח, כשכל קרביו בחוץ, ללא שום תצוגה ובטח לא משהו כמו שדמיינתי כאשר הוא תיאר בהתלהבות גדולה את האור הכחול שיהיה שם. הייתי קצת בהלם אבל לא אמרתי הרבה. עד היום כשאני נזכר בזה, אני רואה את הפער- הילד שדמיין שהוא מרכיב סטריאו, חללי ( דיגיטלי עוד לא היה אז בעולם),יפיפה, ובמציאות- משהו אפור, לא מורכב שלא מסוגל לנגן כלום.


הסיפור הזה קשור אצלי בסיפור שסיפר לי חבר אחר שלי, מוסיקאי מחונן שחי בניו יורק כבר כמה שנים. כשהיה נער למד במגמת אלקטרוניקה, ומאחר וכבר אז היה גיטריסט, הוא חלם לבנות לעצמו מולטי-אפקט לגיטרה כבחינת הגמר של אחד הקורסים. הוא השיג תוכניות של אפקטים שונים לגיטרות , צמא את המארז המתאים, הלך לחנות האלקטרוניקה, ובנה מכשיר כזה. כשהביא אותו למורה שלו בבית הספר, המורה שאל אותו " מי בנה את זה?" והוא כמובן אמר "אני", והמורה… המורה פשוט לא האמין לו. הוא נתן לו שלילי וסילק אותו מעליו בבושת פנים, החבר אומר שעד היום הוא חש בעלבון ובכעס כשהוא נזכר בזה. אגב, ראיתי את המכשיר- משהו פשוט להדהים, יפיפייה אמיתית- עם סאונד ביתי נהדר. ואני שואל, מה בא קודם הביצה או התרנגולת. ובמילים אחרות, האם יתכן שאנחנו משלמים בדמיון את מה שאנחנו רואים במציאות? ולמה בעצם למרות כל ההייפ העולמי העצום לאורך כל העשורים האחרונים ובמיוחד בימינו, המכשירים עצמם לא כאלה מגניבים כמו שאומרים לנו שהם. הפרסומים על הפלייסטיישן 2 לדוגמא, לקרוא על זה ולדמיין זה הרבה יותר טוב מאשר לשחק בזה, ולא שהגרפיקה לא השתפרה וגם הסאונד, אבל כל זה ביחד לא מתחיל להתקרב לחצי רעיון שהיה בספרים הראשונים של ווליאם גיבסון. שנכתבו לפני עשרים שנה כבר…. בסיפורים שלו- האינטרנט, או כפי שהוא הגדיר זאת הסייברספייס, הוא כמו התצוגה הכחולה בדמיון של החבר מכיתה ח', ובמציאות … נו, זה כבר קיים ונוכח, אבל זה לא כל כך פועל, ובטח לא כמערכת בידור ביתית.


החלום הזה של טלוויזיה אינטראקטיבית, של מאגר מידע עצום של סרטים וטלוויזיה, שאתה מדפדף בו, ובוחר לך מה לראות יצטרך כנראה לחכות עוד כמה שנים טובות. סיפר לי מכר שעובד בפיתוח של טלוויזיה אינטראקטיבית, שמה שהם מפתחים למעשה זה סוגים של שעשועונים שתוכל להשתתף בהם באופן אינטראקטיבי בעזרת השלט. באנגלית אומרים על זה = apples & apples , כלומר עוד מאותו דבר. הציבור אוהב שעשועונים, אבל לא כולו יכול להגיע לאולפן, או לשחק דרך הטלפון. אז ממציאים להם מכשיר שיאפשר ליותר אנשים לשחק מהבית עם הטלוויזיה. שאלתי את המכר הזה על העניין של לבחור תוכניות מהבית, הוא צחק ואמר- עדיין אי אפשר לכווץ מספיק את הסרטים, ואין מחשבים מספיק חזקים כדי לאפשר לכל אחד לגלוש ולראות סרט באיכות סבירה- אז עוד רחוק היום.


            אבל מצד שני וזה כבר יותר דומה לחבר עם המולטיאפקט- ישנן המצאות שימושיות מדהימות. אולי הן פחות זוהרות מהפלייסטישן 2 אבל בתחומים שאנשים נעזרים בטכנולוגיה באופן יומיומי ליצור העבודה שלהם, ואני מכיר את זה בעיקר מהתחום של המוסיקה יש התקדמות עצומה. לדוגמא, בתחום של אולפנים ביתיים, נעשים נסים- המכשירים נעשים יותר ויותר זולים ופשוטים ושווים לכל נפש במחיר, ומצד שני הצליל שלהם הוא ברמה מספקת לייצר עליהם להיטים, ולמעשה השוק בתחום הזה עובר בשנים האחרונות ממש מהפיכה. מחשב, כרטיס עם כרטיס קול איכותי וזוג רמקולים מהווים אולפן ואכן חלק הולך וגדל מהשירים שאנחנו שומעים ברדיו באים מאולפנים ביתיים. לפני עשר שנים היה רק חלום. אז כנראה שהעניין הוא החלום, והקשר שלו לצרכים האמיתיים שלנו. יתכן שתחום המשחקים הפנטזיה גדולה מהמציאות אבל בתחומים האחרים הפנטזיה רותמת את הטכנולוגיה ומשפיעה על המציאות.

9 תגובות

  1. דווקא השתתפות בתוכניות טלויזיה דרך השלט מתאפשרת היום, במידה קטנה אך לפחות קיימת, בתוכניות כמו כוכב נולד, פספוסים, מי רוצה להיות מיליונר ואני בטוחה שעוד כמה. לצערי גם ישנם חסרונות כמו תשלום על השירות והעובדה שבמציאות ההשתתפות דרך השלט היא רק חלק מזערי בתוכנית.
    רוב ההשתתפות מאותו הסוג היום פועלת דרך SMS ממכשיר הפלאפון ולא דרך השלט, אבל אני בטוחה שזה ישתנה בעתיד.

  2. אני חושבת שהרבה המצאות שיש בעולם שלנו באו בעצם מדמיונם של אנשים, שרצו שיהיה.
    האדם מפתח דברים, אנשים רואים משהו בדמיון שלהם ומוצאים דרך ליצור אותו.
    כשאתה כותב מוזיקה, אתה בטח שומע חלק מזה בראש שלך, כותב מילים, או מלחין. גם זו יצירה, על אותו העיקרון.
    הכל תלוי כמה מעוף יש לך….

  3. אני אגיד לך את האמת… אם ציינת את עניין המוזיקה הבייתית, שהכל נעשה זול ופשוט, אתה יכול לקחת למשל את יוני בלוך… התחיל בבית, באולפן בייתי, פרסם את השירים שלו באינטרנט (בבמה חדשה) ועכשיו הוא חתום ב-nmc, מופיע ב'רוק העצמאות' ובהופעות שונות, מוכר דיסקים…., לדעתי הדוגמא הקלאסית ל'כוכב נולד' סטייל האינטרנט והטכנולוגיה החדשה…, ותתן לי דוגמא קלאסית יותר

    ואם כבר במה חדשה, כבר חצי שנה שאני החלטתי לקחת לי לפרוייקט לעבור כמעט על כל יצירות הסאונד, עברתי על אלפי יצירות (וזה לא שאני מגזים, אני באמת עברתי על אלפי יצירות), בחור חמוד שמצאתי שם, עם שירים חביבים זה הבחור הבא:
    http://stage.co.il/Authors/OhadShragai
    ממליץ לך לקפוץ ולראות… גם הוא באולפן הבייתי שלו, בכלל, יש תרבות שלמה של מוזיקה באתר הזה. והוא מבורך על הבמה שהוא נותן להרבה אנשים (אני אחד מהם)

  4. היי היי..עד יוני בלוך ..יוני בלוך מעולה!!!
    אז הוא התחיל כמו כולם בתור לא ידוע ותראה למה הוא הפך..ומזה אומר!? שיש לאנשים אנונימים סיכוי לא?!
    לפי דעתי זה הרבה יותר הישג להתפרסם בזכות עצמך ולא שאיזה תוכנית תשדר אותך פרק על גבי פרק ובדרך ההצלחה שלך אתה תדרוך על אחרים!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *