הבננה והחביתה

כשהייתי קטן מאד אהבתי לאכול הכל. בטוח שאהבתי ביצה רכה עם כפית, ובננה מרוסקת וסלק וגזר… אני אמנם לא זוכר את זה אבל אימא שלי מספרת לי ואני מאמין לה. כשגדלתי קצת היו שרים לי "אוי דנל'ה אוי דנל'ה כאכל את הבננהל'ה.,,"


כמובן שאחר כך הפסקתי לאכול בננות, והן נראו לי פרי מעצבן ורקוב ורך מידי.


בכיתה ג' או ד' למדנו בבית הספר בשיעור טבע על הביצה, הבטנו בה במיקרוסקופ והמורה הסבירה לנו על החלבון החלמון והעל הפתילים- אותם "ברגים" לבנים קטנים שמחזקים את הצהוב בתוך הלבן… באותו יום קבלתי חום והלכתי הביתה יותר מוקדם. בערב אימא שלי הכינה לי ביצה רכה, ואני זיהיתי פתאום את הפתילים בארוחה שלי. האפקט של השיעור עם החום עם המציאות התזונתית של אותו ערב גרמו לי בחילה עזה. לא נגעתי באוכל, ומאתו יום לא אכלתי יותר אלא חביתות שהיו שרופות מעט, כך שלא נשאר מהן זכר של ביצה, ולא יכולתי לפתוח ביצה, זה היה גורם לי בחילה והייתי בטוח שלא אעשה זאת יותר לעולם.


לפני כמה שנים הייתי בסוף שבוע ארוך עם כמה חברים. באחד הלילות סיפרתי לחבר טוב שלי דני את פרשת הבננה. הוא קילף בננה והתחיל לדבר עליה. אני לא זוכר בדיוק מה הוא אמר. אבל הוא הסביר על המרקם הייחודי שלה, טען שיתכן שהו פרי שלא מכדור הארץ, ועוד דברים שהצחיקו אותי, בסופו של דבר השתכנעתי נתתי ביס, היה לי טעים ומאז שוב יכולתי לאכול בננות.


            אבל חזרת הבננות נראה היה לי כמו מקרה קל, בחיים לא האמנתי שאוכל להכין חביתה בעצמי, כלומר לפתוח ביצה לערבב אותה ואז לשפוף למחבת.


לפני שנתיים אשתי שהייתה מודעת לבעיה אמרה לי, כדאי לך לפתור את הבעיה, עוד מעט הבן שלך יבקש ממך להכין לו חביתה ומה תעשה אז? מה אני אגיד, פשוט פחות מהיום הזה, והמשכתי להדחיק.


            יום אחד לפני כשנה בני הבכור, ואני העברנו אחה"צ ביחד, וכשהגיע שעת ארוחת הערב שאלתי אותו אתה רוצה טוסט עם מלפפון בשמן זית? והוא ענה לי לא אבא, תעשה לי חביתה. אז מה עניתי? בסדר…. נכנסתי למטבח מבועת..  הוצאתי ביצה מהמקרר ו… פשוט הכנתי חביתה. אין לי הסבר נוסף לתהליך שעברתי, נדמה לי שלא היה תהליך, אלא קפיצה. בני בקש חביתה, ואני הכנתי. פעלתי כאבא. מאותו יום אני מכין חביתות לו, לי, ולכל דורש, עם ירקות עם פטרוזיליה מה שבא. ביצה רכה לא נראה לי שאחזור לאכול אבל את מחסום פתיחת הביצה עברתי בשלום.

15 תגובות

  1. חחחחחח…הצחקת אותי.
    אני מבין את הטענה שלך, לכולנו יש איזו טראומה מאז שאנחנו קטנים בקשר לאוכל…אצלי זה נקניק. כשהייתי קטן נחנקתי ומאז אני לא אוכל את זה…:)

    בקשר לזה שהכנת חביתה: הדברים שצריך לעשות כשמתבגרים…

    אהבה.
    רודי

  2. אז מה שאתה בעצם טוען כאן, זה שגם צימחונית אדוקה כמוני עוד תמצא את עצמה יום אחד מכדררת קציצות עבור מישהו יקר לה?!

  3. אבוי, גם לי יש קצוות לא סוגרים את ביצים.
    אוי החלקים הלבנים האלה בחביתה, זה הדבר הכי איום שאי פעם אכלת, נראה לי בכל מקרה.
    וכשאני כן אוכלת ביצה קשה זה רק את הצהוב..הלבן פשוט עושה לי בחילה.

    אה ודן, אני חושבת שהפעם הראשונה שהתוודעתי אליך אי פעם הייתה כשראיתי מפתח הלב- תוכנית ממכרת ביותר, הייתי צופה קבועה. אתה אדם נחמד.
    אה וכן ראיתי גם איזה סרט שלך מפעם שהיית שחקן כדורסל או משו כזה והיה לך אופנוע.

  4. אוי ואבוי!!! פתאום התחלתי לשים לב לאיכס של הברגים / פתילים האלה של הביצה…
    מזל שהבת שלי תיכף מתגייסת והיא כבר לא מבקשת שאכין לה ביצים.

  5. אני מזדהה איתך בקשר לפוסט.
    האמת שכבר כמה שנים אני לא מוצאת טעם בבננה, זה נהפך לפרי הכי שנוא עליי.
    אני התחלתי ללמוד להכין חביתות בגיל ממש מאוחר, לפני כמה חודשים בערך, כשאני בת 15.5.
    תמיד למדתי לעשות דברים שונים אחרי כולם.
    עברתי על כמה פוסטים שלך ואני חייבת לציין שאתה כותב פשוט מדהים.

  6. חחח אני לא יכולה להסתכל, להריח וכל מה שנוגע למג’דרה…וביום שלישי הלכתי לידיד אחרי בצפר ואמא שלו הגישה לנו לאכול מג’דרה-אכלתי מתוך נימוס-מפנטזת על השניצל שליד, וממש כשסיימתי את המג’דרה, שאלתי בנימוס איפה השירותים…תהליך מפחיד למדי

  7. נתחיל במזל טוב! התגברות על טראומת ילדות היא דבר ראוי להערצה מבחינתי.
    אני מאמינה שאותו "אינסטינקט אבהי" השתלט עלייך והיצר לרצות את בנך היה גדול מאשר אותו זיכרון עמום של השיעור…
    ושוב- כל הכבוד.

  8. חחחחח….עניין החביתה דומה מאוד למקרה שקרה גם לי…במשך 10 שנים לא נגעתי בחביתות וכיום אני אוכלת אותם כמעט כל יום כי ז כל כך טעים לי (וגם כי אני חייבת ..הרופא אמר.) אבל אני לא אוכלת חביתות של אף אחד אחר . כי גם אני אוהבת את זה שרוף קלות(=
    כל הכבוד על ההתגברות על הטראומות(=

    אמלי(=

  9. חזק!
    אגב היה לי אותו מקרה עם ביצים אבל זה עבר לי אחרי שנתיים. נגעלתי מזה במשך שנתיים בטירוף, גם מעל מחבת. האמת היא שביצה רגילה אני עד היום לא אוכל…

  10. גם לי יש פחד מחביתות אני לא אוכלת שום חביתה עד שהיא לא מתה! וביצה רכה לא נראה לי שאני אוכל בגלגול הזה… בננה זה טעים אבל להיתקל בבנה רקובה.. בעיקר אם היא בתיק שלך זה לא נעים .
    נועה:).

  11. מקסים…

    אוכל…. לא אני לא רואה משהו בילדות שלי שגרם לי להפסיק לאכול אולי רק קימל…. שזה נורא רק מלחשוב על זה….

    =/…

    אגב… בלי קשר לעניין אני חושבת שאחותך למדה את אחותי פיתוח קול….

    (כן אני יודעת שזה לא קשור לעולם…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *