מפוסט על מות של איש אהוב לפוסט על מותו של אייקון שנוא. הימים האחרונים של חייו של ערפת כפי שהשתקפו אצלנו בתקשורת היו ימים של המתנה אקטיבית למוות. כל שדר חדשות בכל ערוץ שראיתי היה או הייתה עסוקה בלדבר על מתי ימות, האם הוא כבר מת, מה יקרה כשימות וכו'. באמת, זה היה בלתי נסבל, לא צפיתי בזה, זה הזכיר מסיבת עייטים יותר ממסיבת עיתונאים. קשה להבין למה היה צריך לדבר על זה בלי הפסקה. איך אמר ראש הממשלה שלנו? "אני לא עוסק בזה, כישמות אגיב… " נראה לי טיפה יותר תרבותי במקרה הזה. אבל מי אני שאומר. יתכן וככה זה פועל- ברגע שיש כמעט ידעיה חדשותית גדולה, יושבים ומטגנים אותה עד שהיא שרופה טוב טוב משני הצדדים, וכל מה שנשאר לך בבית זה פשוט להקיא.
19 תגובות
אני מסכימה איתך כל מילה!
נ.ב- פעם שניה שאני נכנסת לבלוג שלך והייתי חייבת לציין!
שהמשחק שלך מדהים!!
ענבר
תראה, גם ערפאת הבין בסוף את טעותו ויישר קו.
העיסוק המוגזם הוא לדעתי תוצאה של ההשפעה הפוטנציאלית האדירה שיש למותו על החיים של כולנו.
ולדעתי כלי התקשורת עוד התאפקו, ולא הקרינו למשל ראיונות עם אנשים ברחוב, שהיו בעל פוטנציאל הסברתי קטסטרופלי.
אכן, המדיניות שאומרת שכמה שנתערב פחות כך ייטב, היא בהחלט מדיניות נבונה.
מה רק אני שמעתי "גרררר….. גרררררר…" כל פעם שדיברו עליו?
המממ….מה שאמרת לגבי ידיעה מסויימת בחדשות ושמטגנים אותה טוב טוב ומה שנשאר לנו זה להקיא – אני כל כך מסכימה איתך בנושא . זה בטבע שלנו …/:
אמלי(=
יהיה טוב
מעכששששיו..
מה , לא שמעת ? לא ידעת ?
עיתונאים בכלל אוהבים ללעוס מסטיק
עד שטעמו מתפוגג
ואפילו עד שצבעו מתבהר
ולפעמים , במקום לירוק אותו בזמן
הם בולעים עמוק
ואנחנו אלה שבסוף נחנקים ויורקים …
איך שערפאת עלה למטוס ,
כבר ידעתי שזה להתראות ולא שלום …
אגב , זה באמת לא שלום זה …
מסכים עם כל מילה שלך. גם אני כתבתי על זה בבלוג שלי.
מסכימה איתך.
סה"כ עוד נשמה שהשתחררה לה , לא מבינה למה עושים עניין ממוות
תקשורת זה עניין הרסני בכללי.
בגלל זה יש לי שאיפה (שאין מצב שתתגשם כי תקשורת זה מערכת מורכבת מדי) להגיע לטופ שבתקשורת (מאחורי המצלמות) ולשנות את כל התמונה.
שאנשים יפסיקו להיות מונעים ע"י רייטינג וכסף.
אני מאמינה שכל מי שהיום נימצא למעלה היה כמוך בהתחלה. החיים והמציאות אילצו אותו להתלכלך ולהיות פחות טהור.
זה פוליטיקה.
אדם אידיאליסט מטבעו לא יסטה מדרך הישר.
קודם כל לא עושים כאן עניין מהמוות כבר מזמן- למי שחשבה שזה עניין מהמוות – זה עניין במוות הספיציפי של ערפאת- שום נשמה לא השתחררה כי לא היתה כזו.
אני חייבת להסכים עם דן הבדיחה הזו של לדון בלי הרף במוות שלו – לא שאין טעם אבל גם אין צורך להגזים- הוא לחלוטין דוגמה נוספת איך שוב מייצרים לנו חדשות (מוזר שחברות החדשות מרגישות כאן צורך לייצר חדשות, כאילו אין מספיק…)
אם כבר למות, אז בפריז (על סוהא הייתי מוותר).
עיתונאים אומרים מה שאנשים רוצים לשמוע………..
אני מאמין שיש כמה אנשי תקשורת שמצטערים שלא חי עוד כמה שבועות, הוא סיפק מספיק דלק לעשרות מהדורות, דיווחים, ניתוחים ותחזיות.
למי אכפת מערפאת
מה קורה עם פפושוני?