בשבת שעברה הלכה לעולמה הסופרת
חברה טובה שלי. שמה סמדר אברהמי, אבל כולם קראו לה הסופרת. היא פירסמה מעט מאד ובעיקר מחזות ולא ספרים ובכל זאת קראנו לה הסופרת. במשך כל השבוע הייתי כמה פעמים בביתה וחשבתי עליה הרבה. זכרתי אותה עם החיוך הציני שלה, עם האוכל הטעים שהייתה עושה ואם הפעמים הבודדות שהייתה מתרגשת ממשהו שראתה או שמעה. יהי זכרה ברוך.
3 תגובות
דן, מצער תמיד להפרד ממשהו שאוהבים ומעריכים (ואני מתכוונת על כל ברייה) אני משתתפת בצערך, הצטערתי גם אני והייתי באמת מעוניינת לשמוע עליה יותר מכמה שורות ,אבל זה בטח לא הזמן.
עד גיל 20 בערך לא ממש הבנתי איך ומה זה לאבד מישהו .מאז אני לא מפסיקה לאבד אותם,חברים,חברות,אומנים מוסיקאים הורים וכו’
אני אמפטית לגמרי
יהי זכרה ברוך.
התאמת את הכותרת "חברה שהלכה " ל"הלכה למעשה"?ואורך הפסקה,אני משווה בינה לבין יתר פסקאות ההגיגים שלך הכהות הזאת מעציבה