השיטה

אני עוצר עכשיו לרגע


העבר הולך ומתרחק


העתיד אינו ידוע


אני פוחד להתפרק


 


השיטה היא משגעת


היא לא רואה את אף אחד


תוציא תוציא ואיך תרוויח


אנ'לא מרגיש שאני מיוחד


 


אני חוזר עכשיו הביתה


ויש קצת שמש בחלון


יכול להיות יותר גרוע


אני עוצר את השעון


 


החור בלב כואב פתוח


ואי אפשר בכלל לישון


הלוואי ויום אחד אנוח


בלי לרוץ ובלי לפחוד

20 תגובות

  1. ואז פתאום משהו קורה
    והכל נעצר בשניה
    והדבר היחיד שאתה שומע
    זה את הנשימה של עצמך

    והכל זז יותר לאט
    לכל תנועה לוקח שעה
    ואתה מסתכל מסביבך
    לראות האם זה אתה
    או שהעולם משוגע

    אתה לוקח נשימה עמוקה
    מתיישב לדקה
    אולי אפילו יורדת לך דמעה
    כי זה לא סוף העולם
    אבל לך ככה זה נראה

    והעולם באותה מהירות שנעצר
    ככה הוא ממשיך לנוע
    ואתה מסתכל סביבך
    מחייך חצי חיוך
    וחוזר לנוע

  2. אתה כתבת? כרגיל יפה.כל מה שאתה מעל הלכאן הולך לאן שהוא? או שסתם נשאר לו פה?ולכל אופן תהנה ב-21 בהופעה של הזבובונים (ותסדרו כבר אחת באיזור ת"א)

  3. אני יודעת שזה יישמע פלצני, אבל יש לך כשרון כתיבה מקסים! מה דעתך שחוץ מהבלוגוספירה והWWW תוציא איזה ספרון שירים וסיפורים קטנטן? זה נראה לי די נחמד, אגב, אתה עדיין מדריך סדנאות משחק במתנ"ס לזרוס?

  4. הביטויים הפיסיים והנפשיים של הפגיעות חושפים הבדלים בינינו.

    לא נעקוף את הפגיעות בניסיונות להימנע מעצמנו או לעטות מסכות.

    אם מוסיפים או גורעים ממשקל הפגיעות,
    אז מתקשחים או מתרככים ייתר על המידה,
    דבר שמטשטש את המציאות ופוגע בשיקול-דעת.

    כשמאבדים מגע עם הפגיעות, מאבדים יכולת התמודדות עם גבולות וניגודים.

  5. הביטויים הפיסיים והנפשיים של הפגיעות חושפים הבדלים בינינו ושינויים בפנינו.

    לא נעקוף את הפגיעות בניסיונות להימנע מעצמנו או לעטות מסכות.

    אם מוסיפים או גורעים ממשקל הפגיעות, מתקשחים או מתרככים ייתר על המידה ושיקול הדעת מיטשטש.

    הפגיעות משותפת לכל העולמות וחוצה אותם.

    מידת הפגיעות היא שמכהה או מחדדת גבולות וניגודים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *