פורטיסחרוף

שבת שלום לרגל יציאתי האלבום החדש של פורטיסחרוף, פנו אלי מעיתון תל אביב שאכתוב כ-1000 מילה מהזווית האישית שלי, על הצד הנהדר הזה. הנה הכתבה כלשונה, כפי שהיא מתפרסמת היום בעיתון תלאביב

פורטיסחרוף

 אני זוכר גֶג ארוך מתוכנית מוסיקה שפורטיס התארח בה באמצע שנות ה-90, אחרי שהוא וברי הפסיקו לנגן ביחד, במהלכה כל פעם צץ ילד קטן הצביע על פורטיס ואמר לו:  "אני יודע מי אתה, אתה פורטיסחרוף",  ופורטיס ענה לו: "לא נכון, אני פורטיס". וככה זה נמשך לאורך כל התוכנית. זה היה מצחיק. וזה גם היה מזמן.

 הנה מה שכותבים במומה- אתר המוסיקה הגדול –  בהקדמה לביוגרפיה של פורטיסחרוף:

"האם פורטיסחרוף הוא הרכב? האם הוא צמד? חתול מפלצת או גיטריסט יפה? אולי הוא פשוט עוד שלב אחד בהתגלגלות האבולוציונית המופלאה שבקשר המוסיקלי והחברי של רמי פורטיס וברי סחרוף, קשר שהתחיל ב-1974 ונותר איתן. בין השנים 1990 ל-1992, בין תקופת מינימל קומפקט ופורן אפייר לבין הפיכתו של ברי סחרוף לאחד מגדולי כוכבי הרוק בארץ, איחדו פורטיס וסחרוף כוחות למותג "פורטיסחרוף". בשנת 2005 הפתיעו השניים כשניערו את האבק ממנו והחזירו אותו לחיים, לסיבוב הופעות ואלבום נלווה."

 

אקדים ואומר שאני לחלוטין לא אובייקטיבי ביחס שלי לברי ולפורטיס, וככה גם אקרא להם כאן, כי לברי בדרך כלל קוראים ברי ולא סחרוף ולפורטיס בדרך כלל קוראים פורטיס. אפשר להגיד שהחזרה שלהם לארץ בסוף שנות השמונים שינתה את חיי המקצועיים. אני חושב גם שהיא שינתה לחלוטין את מפת המוסיקה בארץ ועל כך אנסה להרחיב בהמשך.

 

פורטיס- איזה שם, 4tis –  כמו שהיה כתוב תמיד על הארגז של המגבר שלו. פורטה- זה חזק באיטלקית ופורטרס זה מבצר. For this- – כלומר בשביל זה. שם שהוא גם לוגו וגם רב משמעי.

פורטיס הוא אולי הפרפורמר, הכי טוב שיצא לי לראות על במה. בכל הרכב שראיתי אותו מופיע בו, הוא שורף את הבמה ונשרף עליה. הוא מנגן באופן אינטואיטיבי ורוקד כאילו הוא בטרנס. יש בו שילוב מדהים של שמחת הופעה  עם דרמה בימתית של שחקנים גדולים שנובעת אולי מסוג של דיסלקציה שנראה שלפעמים מפריעה לו ולפעמים עוזרת לו לנגן. הוא מקיים בתוכו על הבמה כמה דמויות שמתחלפות ביניהן ולוקחות את הפיקוד. לפעמים הוא שדון מטורף, לפעמים הוא דמות מן השאול, לפעמים הוא ילד משתולל ולפעמים הוא מייצר על הבמה ריכוז ושקט שאין כדוגמתם. ראיתי אותו מופיע בהפסקה של "תמוז" בבית החייל. אריאל זילבר היה מציג אותו בתור החשמלאי שלהם ( אז עוד לא קרוא לזה תאורן). נדמה לי שהיה לו זקן אז והוא שר את "אינקובאטור". ראיתי אותו גם שר לקהל צרפתי מעריץ בעיר רֶן. ובערך על כל במה אפשרית בארץ, ותמיד תמיד כשהוא מופיע, ולא משנה אם הוא הזמר או רק הגיטריסט, אי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

 

מספרים, שהרעיון לחזרת השניים לארץ היה של המפיק ניצן זעירא. ניצן ככל הנראה שכנע את השניים, שאם יחזרו לארץ תהיה להם כאן עבודה ושהוא חושב שהם יוכלו להצליח בארץ. פורטיסחרוף היו אחרי ניסיון של "מינימאל קומפקט" להתחיל להופיע בארה"ב, דבר שלא עלה יפה, והם התחילו להקליט חומרים שמאוחר יותר יצאו במסגרת ההרכב Foreign Affair, שהקימו בארץ במטרה להופיע באירופה . יתכן שהם התגעגעו לשמש, יתכן שזה היה בגלל שברי כל הזמן היה אומר לפורטיס שהוא צריך להיות כוכב, שיש לו את זה ושזה יילך טוב. בסופו של דבר זה הגיע לנקודה שבה הם החליטו לנסות. פורטיס סחרוף צרפו אליהם את ז'אן ז'אק גולדברג בתופים, את גילי סמטנה בבס ואת יובל שפריר בכלי הקשה, והם הסתגרו באולפני דיבי, שהיו ממוקמים אז בבית ציוני אמריקה. יובל שפריר ואני ניגנו אז ביחד ב"שונרא", אני הייתי ילד בעולם המוסיקה וניצלתי את ההזמנה של יובל לבוא ופשוט שרצתי באולפן.

היה ברור מהרגע הראשון שהכל נעשה שם באיזי., הריחוק הממושך מהארץ, שלווה אולי גם בתחושה של התחלה חדשה ואולי גם בעובדה שהם לא ידעו לאיזו סצנה הם באים ולכן גם לא התחרו באף אחד, הוליד את אחד האלבומים הכי יפים שיצאו כאן. "סיפורים מהקופסא" הצליח מאד וסחף אלפים לבוא להופעות של פורטיסחרוף לסלאלום, שנמשך ברצף כארבע שנים וכלל עוד שני אלבומים משותפים והמוני הופעות. אם מדברים כיום בארץ על הימים הגדולים של הרוק בארץ בתחילת שנות התשעים ועל ההצלחה של הלהקות והזמרים של אותם ימים, זה כנראה בגלל מה שברי ופורטיס הביאו איתם משנים ארוכות של הופעות באירופה. ברי אמר לי פעם, שהוא ידע שהם מביאים איתם משהו חדש לכאן,  וזה – את היכולת להופיע. פורטיס היה קורא לזה אז "לתייש" שזה משהו כמו לקפץ כמו תייש על הבמה. ואני, יחד עם כל מי שניגן אז על גיטרה בס או תופים, ושמע פיקסיז ונירוונה ובכלל MTV,  זכה לראות כאן להקה חיה מופיעה עם אנרגיות שלפני כן אפשר היה לראות רק בחו"ל.

 

אח"כ באה הפרידה, שנעשתה באיטיות ובסטייל, כיאה לחברים של עשרות שנים. ברי התחיל לעבוד על האלבום הראשון שלו, פורטיס הקים את האחים פורטיס, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.  על הרוק שוב אמרו שהוא מת ( לא בפעם הראשונה, ובטח גם לא האחרונה), הסמפלר תפס על הבמה מקום של כבוד, האינטרנט, ההורדות, הצריבות,  ה-MP3, נו אתם יודעים…. אבל פורטיס סחרוף, ששוב מבלים את השנה האחרונה ביחד, עוד מעט יוצאים לסיבוב הופעות עם אלבום חדש, ואין בכלל ספק שלכל אותם אלפים שגדלו בעשור וגם לאחים הקטנים שלהם, מחכה קיץ מטורף של מוסיקה.

 

והנה עוד משהו. כשהתחלתי לכתוב היום את הקטע הזה, עשיתי חיפוש במחשב ומצאתי מכתב שכתבתי לעיתון תל אביב בעניין האחים פורטיס לפני 7 שנים. המכתב לא פורסם אז, אבל נדמה לי שהוא בהחלט קשור לעניין אז הנה הוא כלשונו כפי שנכתב ב- 27.8.1999:

 

לרגל צאת  אוספורטיס- זיכרונות מהאחים.  

שלום,

רציתי להתייחס לתקופה שבין השנים 93 – 96, כשפורטיס היה חבר בהרכב שנקרא על שמו- האחים פורטיס. שמתי לב בהתייחסות של המדיה לאוסף, להתעלמות מהתקופה הזו, שנחשבת בטעות לתקופה בלתי מוצלחת ביצירה של פורטיס. אני חושב אחרת, ואני מכיר היטב את שני האלבומים של האחים וגם את תהליך היצירה שלהם. אני כותב את המכתב הזה כדי לנסות ולהאיר כאן כמה עובדות נשכחות.

 בתחילת שנות התשעים פורטיס פנה לדרך חדשה והתחיל לעבוד עם יובל שפריר- תופים ג'נגו – בס ואורן קפלן – גיטרה. לצורך העבודה שלהם האחים פורטיס הקימו אולפן שעבד על מערכת PC. אני בכוונה מתעכב על הפרטים הקטנים כדי להראות כמה נקודות בקשר לאלבומים האלה. באותם ימים רוב האולפנים עדיין עבדו על סרטי הקלטה, ומי שעבדו עם מחשב, עשו את זה  עם מערכות יקרות של MAC. החבורה הזאת – האחים, הקימו את האולפן בעצמם, החל בשבירת הקירות , הצביעה, ההקמה והחיווט…. באולפן היחסית זול שלהם, האחים פורטיס כלהקה היו מנגנים כל יום, כל היום. ההקלטה של האלבום הראשון שלהם- "שוטר פושע והענק הלוחש", הייתה ניסוי אחד מתמשך, החל בצורת העבודה על השירים, וכלה באופן ההקלטה. שלשת האחים הצעירים יותר היו אז בשיא התנופה שלהם, ולכן אפשר לשמוע באלבום הזה, שירים כמו "פריז בלהבות", "תלוי על הצלב" ו"את לא", שהם שירי הופעה מהטובים שנכתבו כאן.

כשICE T   הופיע בסינרמה האחים חיממו אותו- הם היו בכמה דרגות יותר טובים ממנו, ופורטיס כהרגלו על במה היה בית ספר. בקטע הארוך של הגיטרה בסוף, "אני תלוי על הצלב", פורטיס עמד שלוב ידיים מעבר לקו המוניטורים והסתכל על הקהל… הוא היה שקט מאד, והאחים הפציצו מאחוריו. השאלה איפה פורטיס מופיע? הייתה תמיד השאלה הנכונה לשאול. וכל מי שעוסק במוסיקה או תיאטרון או כל הופעה על במה וראה את פורטיס מופיע, יודע שלאיש הזה יש תכונות על הבמה שהן ייחודיות לו, אבל הן יכולות ללמד כל אחד את הא-ב של המקצועות האלו.

האלבום הזה, שכולל גם את "לטאה" ואת "עצים צועקים" המצוינים- הוא אלבום מצליח, כן כן, הוא מכר כשיצא כ-15,000 עותקים, שזה היה הרבה אז וזה הרבה יותר היום. אחריו הגיע "איפה הסוסים"- שיצא ב-96  ונחת כאן אחרי ההלם הגדול של רצח רבין על רדיו כבוי ועייף, והוא הצליח פחות מקודמו. אבל הלהקה הייתה אז בשיא השחרור שלה, הם עבדו באותו מקום אותו מספר שעות ביום- הרבה יותר מכל מה שמקובל בדרך כלל- והתוצאה היא תקליט משחורר, מלא מוסיקה  עם שירים נהדרים. כדאי מאד לשמוע את "אולי", ואת "תטרוף אותך"  ואת "איך שניצחת", וכמובן את הדואט עם אלי לוזון – "איש השיש". הסאונד של האלבום ממשיך להיות יוצא דופן גם כיום. וכדאי להזכיר כאן למהופנטי הדאנס שבשני התקליטים הנ"ל יש לא מעט שעשועי אלקטרוניקה נהדרים.

התקופה של האחים פורטיס, היא ללא ספק יצירתית ומעניינת, לא פחות מהקודמות אצל פורטיס ובמובנים מסוימים אפילו יותר. אם המכתב הזה יגרום לכמה אנשים להקשיב לצד הזה של אוספורטיס זה  ישמח אותי.

 

                                                                          דן תורן

  

13 תגובות

  1. דן, לפני שאני אקרא את מה שהורדת כאן אספר לך מחשבה.
    אתמול לפני השינה חשבתי על כל עניין הבלוגים ואיך שמהר איבדתי עניין בבלוג שלי וכו’ וכו’ וחשבתי שכבר די הרבה ימים לא קיבלתי עידכון על הבלוג שלך – והינה אתה כאן – בוקר אחרי,
    עכשיו אקרא ביייי

  2. ניפלא, ואני ממש שמחה להיות כאן ראשונה וכניראה לא במיקרה (מקרה=רק מה’), שהרי אני זאת שהירהרה וחיכתה והיה חסר לה משהו ממך (כמובן שרק כתוב)
    .
    נהנייתי לקרוא ולהיזכר בכל האינפורמציה שחיינו אותה לאורך שנות הרוק בארץ., וכן, יהיה נחמד לפגוש שוב את הפורטיסימו רמי, והאמת שהייתי רוצה לשמוע יותר מג’נגו שבזמנו הוציא דיסק שאהבתי עם קפלן (שהיה אז ב"אוזן"), .
    שתהיה שבת של שלום ומנוחה מתוך נחת ושימחה, ואם כבר אז חג-פורים שמח שיהיה עם המישפוחה……..

    1. תודה תודה
      עכשיו ראיתי שהעורך בתל אביב לא פרסם את המכתב על אוספורטיס שמויפע בסוף הקטע, אז כאן הוא באופן יחודי

  3. ברי מלך, אבל פורטיס אלוהים. מבין הקטעים של ברי בכלל אני חייב לומר ששניים בולטים ובשניהם אתה קשור, את "יהלום" (חם על הירח) מאוד לא אהבתי ואת "השומר של הגן" כמו כל חובב של ברי ו/או פורטיס (הכל או כלום) אני מאוד אוהב. כן, יש אנשים שקונים מקורי, ואפילו רואים של מי הקרדיט.

  4. איזו יופי של טור
    דן שכחת להגיד שגם אתה לקחת חלק לא קטן בהצלחה לפחות של ברי עם כתיבה של כמה מהשרים היותר מוצלחים
    אז אני רוצה להגיד תודה גם לך

  5. מסכים אם כל מילה.
    לתוכנית שהזכרת אם הילד זה היה פרפר לילה של טל ברמן.

  6. ואם האחים פורטיס, אז כדאי להזכיר גם את דניאל ג’וק מהשוטר פושע והענק הלוחש. אומנם בלדה בים הרעש אך עדיין נהדר.

    וחצי תהייה: הכל או כלום (סחרוף הראשון) יצא לפני ההתנתקות הראשונה (כשהגיטרה מנסרת את הלילה), לא?

  7. בשביל פוסטים כאלה קיימים בלוגים…

    תודה דן, שכנעת אותי לרוץ לראות את ההופעה היום (11/3) בסיטי הול בחיפה.

  8. מסכים עם כל מילה, דן, האחים פורטיס היו under rated לגמרי. הסאונד המלוכלך שאורן קפלן הוציא מהפנדר ג’גואר יזכר לדורות, כשג’נגו ושפריר מחזיקים מאחור – וואאאאווו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *