איך אני אהבתי מלים ולחן דן תורן
כשאפגוש אותך
בפעם הראשונה
אחשוב שכבר נפגשנו
כנראה בשנת תשעים ושתיים
אסתכל לך בעיינים
נדמה לי שנפגשנו
באלפיים ושלש.
המהפכה התחילה
הסתובב לי הראש
אלוהים – איך שאני אהבתי
את המוסיקה של המאה העשרים.
ירדתי למחתרת
משהו השתבש
ברביעי לנובמבר 95
איבדנו את הקשר
נשארה לי רק תמונה
קרועה וישנה
עכשיו בהווה אני יושב בתי קפה
מדמיין שתכנסי
ותגידי לי:
זוכר אותי?
הסתובב לי הראש
אלוהים- איך אני אהבתי
את המוסיקה של המאה העשרים.
12 תגובות
זה מקסים.
ואוו…..
"כשעצובים… הולכים לים לכן הים מלוח"
יהיה זכרו ברוך
יפה מאד 🙂
אוי ממש יפה
אני מכירה ואוהבת את השיר הזה ממזמן, אבל דווקא הקטע של הארבעה בנובמבר די מובלע אצלי ביחס לשיר הזה. כאילו, זה לא הדבר שמבחינתי מסמן או מסמל את השיר ואם אני נדרשת ל"שירי זיכרון" מהסוג הזה, זה לא השיר שיעלה ראשון או בכלל בזכרוני. אני חושבת שאצל אנשים בסביבות הגיל שלי יש שתי התייחסויות לרצח: האחת, היא לעניין עצמו והיא דומה מאד לאיך שאחרים מתייחסים אליו. השנייה קשורה לזה שגם בצורה לא מודעת זו הייתה נקודת מפנה בחיים. דברים השתנו אחרי זה, גם אם אנחנו לא קושרים אותם אוטומטית לרצח. מין "לפני" ו"אחרי" תודעתיים כאלה. וזה יהיה תמיד שם, גם אם לא נדע לשים אצבע ולהגיד שזה קרה בגלל הרצח. וזה מה שאני מרגישה כשאני קוראת את השיר עכשיו – שהוא לא "על" הרצח, אלא שהוא יודע לזהות את הרצח כנקודה בחיים שלנו שממנה הדברים כבר השתנו לרעה.
מעניין מאד מה שאת אומרת
דן אתה גדול.
כשפגשתני לראשונה
חשבת
כמה מכוערת זאת מולי
כנראה ראיתי אותה פעם
בגן החיות התנ"כי
בטח הייתי שם
בשנת אלפיים ושלוש
זרקתי לה בוטנים
ופגעתי לה בראש
אלוהים- איך שאני התרגשתי
מהמגע של הבוטנים
התחבאתי בחדרון
לא יצאתי משם ימים
נשארה לי רק תחושה בראש
של אותם הבוטנים
עכשיו בהווה אני שורצת ברחובות
מדמיינת שזורקים עליי
בוטנים ובננות
ושיגידו לי:
זוכרת אותי?
פגעתי לך בראש
אלוהים – איך שהתרגשתי
כשפגעו בי הבוטנים
אהבתי.
אחלה שיר, דן.
תמיד הוא הזכיר/מזכיר לי את "כשחיכיתי לך על הספסל" של אהוד בנאי (כנראה בגלל החרוז "בשנת האלפיים הביטי לשמיים… :-)).
דן ! דן!!!
נפלה עליי עז !!!
נכנסתי לרשת ה"צהובה" הזאת אבל הם לא רצו לטפל בי.
מה עליי לעשות???!!!
תודה, יוסי.
נ.ב
זה באמת כבד
נסה כבש….