פעם בכמה זמן היא הייתה נכנסת לאוטו הכחול שלה ונוסעת לג'אנו פרו יבואני לבני נשים
היא הייתה לובשת את הלנג'רי שג'אנו היה מייבא מהונגריה או מיוגוסלביה או השד יודע מאיפה וכל מיני קניינים
היו ניגשים אליה לבדוק איך זה יושב עליה כדי שיוכלו להחליט אם לקנות את זה לחנויות שלהם
בימים האלה היא הייתה חוזרת הבייתה עצבנית
או אולי זאת מילה אחרת שאני מחפש…. אני כבר לא זוכר
בכל מקרה הלילה חזרתי מהופעה, עברתי ליד המשרדים של ג'אנו ונזכרתי
8 תגובות
כמה יפה
מבוסס על סיפור אמיתי?
איפה המשרדים האלו? 😉
♥
מה נראה לך?
דן, בד"כ אני אוהבת להתפעל בקול רם (פה בבלוג, אבל לא רק) מהטקסטים שלך. הפעם, אפעס, אני נאלצת לקבוע ביני ובין עצמי שבעיקר רצית לספר שפעם חיית עם מישהי מספיק יפה לדגמן. קטע של בנים, שרק הניחוח הברנז’אי המתבקש מעצם היותך דן תורן מוסיף לו מיני-דוק של סקרנות (מתחילה להריץ בראש יפות ידועות מהאייטיז. בלא הצלחה יתירה, הייתי אז יפיפיה די פעוטה).
גרמת לי לעצבות של נוסטלגיה רחוקה. למרות שלא הכרתי, חייתי אותה לכמה רגעים.
כתוב כמו ספר בלשים אבל הדמות כאן לא מעניינת אותי.
חסר לי משהו, עולות לי אלף שאלות כדי לחפש את קצה החוט שממנו אתן לדמיון שלי להשתולל
סיפור עם שלוש תמונות הוא קצר מכדי להיות חמשיר
אתה מוכשר ברמות דן אבל כמו שאמרו לפני הפעם נוגע לא נוגע
כן המורה
אשתדל יותר בחיבור הבא
כמעט מרתק.