איבדתי את המעיל היקר שקיבלתי מתנה לפני כמה שנים
זה היה מעיל נהדר, חם אבל לא כבד
יפה אבל לא מהודר
הפריט הכי יקר והכי יפה בכל המלתחה שלי.
כנראה שאיבדתי אותו בחורף שעבר, כי השנה נעשה קר רק השבוע
אז שלחתי יד לארון והוא לא היה שם
ודי מהר הבנתי שאין איפה לחפש אותו
הוא מה שנקרא
long time gone
נעשיתי עצוב
התחלתי לרחם על עצמי על הדברים שאיבדתי בעבר
על האופניים שגנבו לי כשהייתי ילד
על כל מה שאני לא יכול להרשות לעצמי
והמקומות שאני לא נוסע אליהם
ואז
חשבתי גם על הדברים הטובים שיש לי
אשתי, הילדים
המשפחה, החברים
על המוסיקה שאני אוהב
על האנשים שצריכים אותי, אוהבים אותי
אמרתי לעצמי
מה שאחרים אמרו לי
זה רק מעיל
תגיד תודה…
אמרתי תודה
ואז שוב חשבתי על המעיל
דמיינתי אותו שוכב בארון ומחכה לי
דמיינתי את עצמי עומד זקוף בתוכו
ככה התנדנדתי עם המחשבות
ואז בא יום שישי
והתמלאתי רכות
ותקווה לשבת יפה
להתראות מעיל, שלום לשבת…
10 תגובות
קטע מקסים.:-)
שבת שלום>:D<
נזכרתי למה קראתי פה לפני הרבה מדי זמן…
🙂
שבת שלום
יש רעיון שיכול לשמח אותך אבל יכול גם להעציב אותך, לפחות לזמן מסויים – שמישהו אחר מתחמם עכשיו במעיל שלך.
יש "חפצים" שאני אמות אם אדע שמשרתים עכשיו מישהו אחר. כלקחו לי את הילקוט שהיה לי מכיתה א’ עד ג’ לטובת ילד שלא היה לו, רציתי למות.
ויש חפצים בלי מרכאות שלא כואב לי לחלוק.
במקרה שלך, יכול להיות שהבנאדם מתחמם בגוף מהמעיל ומתחמם בלב מזה שזה המעיל שהיה ש-ל-ך.
שבת שלום דן יקר:)
זה ה- famous blue raincoat שלך?
יפה יפה.
חיבוקי שבת
בחולון לכולם גנבו את האופניים:-)
גם לי..
ואללה, הזכרת לי את האייפוד האהוב שלי שנעלם לי מהתיק, ביום שנחתתי בדלהי. איזה כאב לב. ממש בכיתי עליו.לקח לי חצי שעה להבין שזה רק חפץ (שהכיל את מאות השירים האהובים עלי)
3>מרגש.
זה מן קטע כזה שקורה לכולם
פעם גנבו לי את הקרוקס במחנה קיץ ועד היום שאני נזכרת בזה יש לי מן צביטה בלב ממש אהבתי את הקרוקס האלה (הן היו חדשות- ועוד קניתי את המקוריות) בכל מקרה, זה מעצבן!
ולי גנבו פעם את הנשמה. אני עדיין עובדת כדי להחזיר אותה