לפני כמה
ימים הופעתי בהופעה לקהל שבוי, מה שנקרא "הופעה מכורה". בשורה הראשונה
ישבה אישה ולא הפסיקה לסמס. היא ישבה ממש מולי ועד כמה שניסיתי להתעלם ממנה לא הצלחתי, גם לא ידעתי
איך לפנות אליה מבלי לפגוע בה. בסופו של דבר אחרי שלשה שירים פניתי אליה בשקט רב
ואמרתי לה בעדינות שאני מבקש שתפסיק כי זה מפריע לי להתרכז, הודיתי לה והמשכתי
במופע.
רצה
המקרה ובסוף ההופעה כשאני כבר באוטו ראיתי הולכת לבדה מהאולם ומכיוון שהיה לי סימן
עצור, עצרתי ממש לידה, רק היא ואני,
חייכתי אליה ושאלתי אם פגעתי בה שהערתי לה, היא ענתה:
"אהה
לא מה פתאום, אתה צודק לגמרי, רק שהשארתי 5 ילדים בבית בלי בייביסיטר, ובשעה 9 בערב
מצאתי את עצמי מנסה לכבות שריפות בבית בשלט רחוק" והוסיפה "מה אני אעשה,
ככה זה החחים"
איחלתי
לה ערב טוב ונסעתי הביתה, וחשבתי לעצמי
שבאמת החיים דורשים מאיתנו יותר מידי, וכל אחד רואה אותם בעיקר מהספקטרום
הצר שלו, ואם הייתי במקומה אולי הייתי עושה אותו דבר וצודק המשפט שאומר שכולנו
רקמה אנושית חיה אחת. ולא יכולתי לכעוס עליה ולא על עצמי ואפילו לא על המערכת
הכלכלית שמביאה אותו לעשות שניים שלשה דברים במקביל כדי לשרוד. רק חיפשתי שיר טוב
ברדיו וכשלא מצאתי זמזמתי את Jesus Etc של Bill Fay כאן
בביצוע Wilco :
http://www.youtube.com/watch?v=cBhj73WtiZU
ולא בגלל שאני מאמין בישו חס וחלילה אלא בעיקר
בגלל הבית הראשון שאומר:
don't
cry
Jesus
you can rely on me honey
you can come by any time you want
I'll be around
you were right about the stars
each one is a setting sun
כמה זה מרגיע כשביל פיי פונה לישו ומנחם אותו במקום להיפך,
בא לי להוסיף : אלוהים אל תדאג אתה יכול לבוא לבכות לי מתי שבא לך אני פה
תגובות אחרונות