המייל של התורן עם תמר אייזנמן

אני דלוק אש על השירים החדשים תמר אייזנמן בעברית, והמעבר שלה מאנגלית ריגש אותי אז שלחתי להכמה שאלות במייל, ולשמחתי היא ענתה עליהן.

וזה מייל ששלחתי.

היי תמר את יודעת שאני מת על השירים החדשים שלך בעברית

רציתי לשאול אותך כמה שאלות שמסקרנות אותי

מה ההבדל בשבילך בלשיר באנגלית ובעברית?

מצד אחד זה הבדל גדול כי זה ממש כמו כלי נגינה אחר. מעבר לסאונד השונה של השפות שמביא איתו סיפור נוסף שמתלווה למילים עצמן, והשימוש בשרירים אחרים להפקת צליל בעברית וצליל באנגלית, אחד הדברים המרכזיים עבורי, זה איזשהו אלמנט של זכרון שנוכח, גם בשירה וגם בהאזנה לעברית (לעומת אנגלית). מצד שני, אני עושה מוזיקה, והיא השפה שלי בעצם. אני כותבת באנגלית ובעברית לסירוגין בהתאם לשיר ומאותן הסיבות. בשתיהן אני מוצאת מסגרת נכונה ומדויקת עבורי לכתיבה ויצירה מסוימת. באלבום הנוכחי, התהליך עצמו במעבר בין השפות היה מרתק ולא פשוט בכלל, לעיתים ממש הרגשתי שאני גיטריסטית שלומדת לנגן על חצוצרה. המוזיקה אמנם שפה אחת, אבל הניסוח משתנה, כלי העבודה, היופי והקושי מונחים באזורים אחרים עבורי. מאז שהתחלתי להעמיק בכתיבה גם בעברית מצאתי את עצמי נהנת מזה יותר ויותר, מתאהבת בזה ולומדת מזה. זה איתגר אותי מאד בעיקר כי חיפשתי דרך להיות לחלוטין כנה עם עצמי, גם בהקשרים המוזיקלים שמחייבת השפה או הכלי החדש. יש גבולות גזרה חדשים, יותר הברות, קצב וסאונד יחודי, ובעיקר היה לי צורך למצוא את עצמי מחדש, את תמר המוסיקאית והזמרת, בשפה העברית מבלי להחלץ לתבניות נוסטלגיות או מאפיינים שנתפסו בעיני מיושנים. חשוב לי להתאמץ ולחדש.

האם יש הבדל ביחס הקהל שלך לאותו עניין?

אני מופיעה עם השירים החדשים בעברית כבר למעלה משנה ובכל הופעה הכנסתי עוד קצת שירים מהאלבום החדש. התגובות מדהימות ומרגשות מאד. לדעתי קהל מחפש כנות ומקום להזדהות, מחפש הנאה ושייכות. המוזיקה, בכל שפה שהיא, נגישה כשהיא מורכבת מהאלמנטים האלו.

ספרי לי קצת על הטקסט של השיר החדש, את מסכימה לגלות לנו את הסיפור שמאחוריו?

רצה    http://patiphon.co.il/music/yqd5719RJX?token=t7VHYjjURos

לשיר החדש "רצה" יש גלגול חיים די מיוחד. הלחן נכתב לפני כמה שנים לטקסט אחר, הסתובבתי עם השיר הזה שנים עד שהחלטתי להכניס אותו לאלבום החדש והוא עבר לא מעט גילגולים. לבסוף בשיתוף עם המוסיקאי וחברי הטוב איתי פרל נכתב טקסט חדש ללחן הישן. הטקסט השתנה באופן מהותי, מסיפור מסתורי מאד נולד שיר חשוף, פגיע וחושני.

"רצה" מתאר בחורה שעוקבת אחרי בחורה אחרת, נואשת לתשומת ליבה, למבט אחד של חמלה. בצעדים אמיצים ומסוכנים היא מנסה לתפוס את ליבה של הבחורה השניה שפשוט לא רואה אותה, לא משנה כמה הבחורה העוקבת מתאמצת.

לא ברור לגמרי מי היא הבחורה שאחריה המספרת עוקבת, ואין עליה פרטים ברורים. השיר מתאר חווית  ריגול אובססיבית, מתארת את נקודת המבט של הסטוקרית, בנחרצות מדבקת, אולי רומנטיזציה של הסטוקרית, היא בטוחה שהיא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבחורה הזו, אבל זו לא רואה אותה לא משנה כמה היא מנסה. יש בשיר הרבה חמלה לדברים המופרעים שאפשר לעשות כשתאהבים.

ממשיכה וכלום לא מאד חשופים בטקסט ואני מאד מתחבר אליהם, אני מצפה מנותני טון- עורכים מוזיקליים ועיתונאים להגיב לזה יותר… האם לדעתך יש מספיק דיבור על זה? ואם לא…למה לא?

אני מעריכה את דעתך מאד. ותודה רבה!  לצערי בקיץ שעבר לאור המבצע הצבאי והתקופה הקשה שעברה על כולנו הרבה מוזיקה חדשה באופן טבעי נדחקה הצידה. גם כזו שיכולה לדעתי לעורר, לנחם, ולתת מקום לתקווה ושינוי. הרגשתי שבהחלט היה "דיבור" על השירים החדשים בעברית, הן בביקורות, הן בתגובות הקהל המדהים שמגיע להופעות והן בערוצים הישירים שברשת. עם זאת הרבה פעמים מרגיש שיש פער בין המציאות בשטח למציאות של נותני הטון. זה לא חדש, באופן כללי לא תמיד יש "מקום" למוזיקה מסוימת בזמן מסוים, אפרופו המבצע בקיץ ושאר ארועים חדשותיים במדינתינו. חוקי המשחק אכן משתנים כל הזמן, לרוב לטובה, הפתיחות שלנו כחברה למוזיקה חדשה וסטנדרטים גבוהים מחו"ל היא דירבון רציני ליוצרים המקומיים ואני חושבת שזה מאד חשוב, אבל בכל זאת התחושה היא שהעיסוק לפעמים מתרחק מדי מהיצירה ומהמוזיקה עצמה. דוגמא מענינת בעניין לכמה "דיבור" יש על משהו היא ששמתי לב בשנה האחרונה שיש גם פער בלתי נתפס בין יצוג נשי לגברי בתחנות הרדיו. אני שומעת ברדיו הרבה יותר גברים מנשים ביחס שהוא לא הגיוני למציאות המקומית. המספרים מדברים בעד עצמם ולצערי לא מקדמים אותנו כשיוויונים, ערכיים ויצירתיים יותר אל עבר העתיד. זמרות ויוצרות מדהימות עושות מוזיקה מעולה כאן בארץ ויש כל כך הרבה לגלות ולהשמיע. חבל שיש כזה פער והוא משתקף בהרבה תחומים. בכל מפגש שלי עם הקהל הן בהופעות או בכיתות אמן תמיד תיגש אלי בסוף גם יוצרת/גיטריסטית/זמרת צעירה ותשאל אותי אם יש לי הצעה איך היא יכולה להרגיש יותר בנוח לבטא ולקדם את עצמה בסביבת היצירה שלה. אני מאד משתדלת לעודד ואני מזכירה להן ולי לחזור אל התוכן ואל היצירה וזו גם יכולה לתת הרבה מוטיבציה ותשובות. מוסיקה זו ריצת מרתון וצריך כל הזמן להמשיך לרוץ ולהשתדל להנות גם מהדרך. ברור שאני אשמח שישמיעו אותי כמה שיותר אבל זה לא כל הסיפור.

תמר, עד כמה הסיפור האישי שלך חשוב לך בתוך שירים?

בכל שיר שלי יש איזשהו בסיס של סיפור אישי שלי. לפעמים אישי מאד. זה חשוב לי כי אני יוצרת ממקום רגשי מאד, יוצרת את עצמי במודע או שלא בכל מיני מובנים. החיבור שלי לנושאים מסוימים הם חלק ממני. סיפור, חויה, תחושה מנקודת מבט אישית יכולים להיות בסיס איכותי לכתיבה ויצירה. כלי ליצירת מרחב רעיוני, סיפורי ורגשי רחב יותר. הסיפור לעיתים יסופר מנקודות מבט שונות ויתפתח לעוד סיפור מדומיין אבל עדיין גם הדימיון הוא מראה לסיפור אישי כלשהו. אז אין איך באמת לברוח מזה , כל מה שאנחנו עושים הוא אישי, אם נרצה או לא.  בכל זאת האלמנטים האישים המובהקים חשובים לי כי הם כנים, הם קרובים לרחשי הלב ובכך השיר בעיני מקבל חיזוק גם לשלב הביצוע וגם לשלב ההאזנה בו  הוא מרחיב את היריעה שהוא שולח החוצה, הוא מזמין אליו יותר, להתקרב, להשתייך לחייך או לבכות, יחד.

ועוד שאלה קטנה, איפה את רוצה להיות מבחינת מוזיקה עוד חמש שנים?

זו שאלה גדולה. למדתי שאין סוף למוזיקה. אני רוצה להופיע במקומות חדשים ולפגוש אנשים טובים בדרך , ללמוד מהם משהו ותמיד להשאיר להם גם משהו קטן ממני.

תודה מראש, אם יש שאלות שאת לא אוהבת פשוט אל תעני:)

באהבה

דן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *