המריצה האדומה

הסרט פטרסון של ג'רמוש לא עוזב אותי שבוע אחרי שראיתי

 אני אוהב שירה באופן עמוק יותר ממה שאני מודה, ככה זה מאז הנעורים מאז החברים של אז

ופטרסון הוא סרט אבל הוא גם שיר ותזכורת למשורר בו העיר, וילאם קרלוס וילאמס

הנה שיר שלו

"כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תָּלוּי
בְּגַּלְגַּל

אָדֹם שֶׁל
מְרִיצָה

בּוֹהֵק מִמֵּי
גֶּשֶׁם

לְצַד הַתַּרְנְגֹלוֹת
הַלְּבָנוֹת".

שירת היומיום, חגיגת הרוטינה

אני יודע שיש אנשים שחטפו קריזה בלופ של הסרט

אבל אני בטוח אראה אוותו שוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *