כשאני נוסע הבייתה מיפו תל אביב וזה קורה כמעט כל יום או יומיים, אני עובר בכביש 44 כשמקווה ישראל נמצא מימני וכשאני חולף על פני שער ירושלים וכ-50 מטר אח"כ יש מצלמת מהירות שבאה להזכיר לי שהינני נוהג בדרך עירונית שהמהירות המותרת בה היא 70 קמ"ש. בית הספר מקווה ישראל הוקם על ידי נטר בי"ד באדר א' תר"ל (15 בפברואר 1870). אני מזכיר את צידו הימני של השטח החקלאי העצום הזה ( כ-3,000 דונם!!), כי אפשר כמובן לנסוע מצידו השמאלי, ברחוב מקווה ישראל שהופך לרחוב יוסף סרלין שהופך לשדרות ירושלים. היו שנים שבהן שילמתי מחיר של כעשרה שקלים עבור אישור הליכהריצה שהקב"ט הנחמד סיפק לי ואז הייתי הולךרוכב בפנים. כש- The Suburbs של Arcade Fire יצא – https://www.youtube.com/watch?v=5Euj9f3gdyM והייתי שומע אותו באוזניות כשהיתי בפנים, ואז יום אחד ראיתי שעל מצבת הקבר של קרל כתוב "מיטיב לאחיו מה רבו חסדיו, מקווה ישראל כוננו ידיו" ופרצתי בבכי גדול ומשחרר.
אני מגיע למצלמה במהירות תשעים ומוריד כעשרה מטר לפניה ל 70 ונוסע עד למרחק שבו אני חושב שהמצלמה כבר לא יכולה לראות את המספר של האוטו הכחול החבוט שלי, ואז מגביר שוב ל 90 ופונה לתוך חולון ברחוב המכתש והתודעה המיוחדת של הלהאט ואז להאיץ עוזבת אותי לאותו יום.
בכיתי בגלל שנדהמתי שלמרות שעברו מאז כ-140 שנה עדיין אף יזם לא הצליח להשתלט על חלקים מהשטח ולהפוך אותם לשכנות קרל נטר או שכונת מקווה ישראל היוקרתית ( אם יש אלהים זה הזמן לבקש ממך- אדושם עשה טובה לא בימי חיי דחיל רבק אם נותר בך עוד טיפת רגש כלפי בינך הסורר) והשיר של קרל בעל המשקפיים נטולי המסגרת והזקן ההיפסטרי שלו עדיין נשמע טוב עדיין מהדהד. הוא עדיין מיטיב לאחיו ובאזור שלו יש ממש אוויר של חסד, ומעיין סתרים ישראלי בלתי מתחסד או מתייפף עדיין מפעפע שם.
היום כשעברתי ליד המצלמה ועשיתי את הטקס הקבוע שלי, מתבונן במראה האחורית על הרכבים האחרים וכך אומד את המרחק מהצלמה, כדי לנסוע במהירות המותרת עד שאני רחוק מספיק וטככה ולא לחטוף קנס, הבנתי ששיש משהו בחיים שלי ב-13 בשנים האחרונות כמעט יום יומי קבוע, אבל לא סתם דבר קבוע, אלא רגע של קשב-לב, רגע שבו אני זוכר את עצמי שאני נוכח במלואי, ושרשרת הרגעים הזו חוצה מצבי רוח ומצבי חיים והיא תמיד שם איתי.
שתדע קרל שהסיפור על זה שכשהקמת את בית הספר ולא בא אף תלמיד , אז הלכת לשדרות ירושלים ביפו ומצאת ברחוב ילד שישב בשדרה והתעסק בעניינים שלו, ושכנעת אותו לבוא ללמוד אצלך והפכת אותו לתלמיד הראשון בבית הספר, שלא היה סגור ליום אחד עד היום, זה קטע חזק, חזק לאללה.
תגובות אחרונות