החלום
""Driver here! קורא בקול רם יותם ומחייך אל מצלמת הסוני החצי שבורה שלו. נכנסים לרכב, הנסיעה ללאס וגאס מתחילה אך הסיפור הזה מתחיל עוד הרבה קודם. אולי כשעופר נסע לטורים עם ה"ג'נדרס", או כשאורן הצטרף ל"גוגל בורדלו" והם לא הפסיקו לנסוע, או בזמן ש"רוקפור" נסעו כמה שנים טובות לטורים ברחבי ארה"ב, אולי כששרון נסעה במשך שלושה חודשים ברכב שכור ממוטל למוטל בשנות התשעים, אולי כבר אז נבט רעיון הסיפור הזה.
יותם (yotambenhorin# ) חבר להקת Useless ID”" מנעוריו. להקת פאנק רוק שהוציאה לא מעט אלבומים בארה"ב ועשתה עשרות טורים. בארבעת השנים האחרונות, עם התעוררות הזרם הפאנק-אקוסטי, מסתובב יותם בעולם עם גיטרת המרטין הישנה שלו, עם מיתרים עבים במיוחד הוא מנגן בקצב וברצף ביפן רוסיה ואירופה, אך בעיקר ארה"ב. כבר ארבע שנים שאין לו דירה בארץ, הוא מגיע לכאן לביקורים חפוזים וקצרים בעיקר כדי לפגוש את המשפחה והחברים. אחד החברים ברי המזל האלה שלו, זה אני ! מידי פעם הוא קופץ אלי, שותים קפה ומדברים מוזיקה. משמיעים אחד לשני שירים, מדברים על אהבה, על החיים ועל החופש לבחור. בעצם מדברים על כל דבר.
ביוני 2018 יותם ואני יושבים אצלי בסלון בחולון, המקום בו אני חי, יוצר וכותב עכשיו, בשיחה קולחת אני שואל אין סוף שאלות על סיבוב ההופעות האחרון שלו, אומר לי יותם: אחרי " דן, מה הסיפור? מה אתה מסתכל עלי בעיניים כאלו בורקות? בוא איתי, תצטרף אלי פעם אחת ותממש כבר את החלום שלך. ספטמבר מתאים לך ?" מיד השבתי "כן" והרגשתי איך אני קופץ אל תוך החלום של עצמי . באלבום של "שונרא – נופל על ארבע" שאת רוב שיריו כתבתי בשנות העשרים שלי, כתבתי שיר בדיוק על זה.
דרך החלום. שונרא
מילים ולחן: דן תורן
זרוק את עצמך דרך החלום החוצה
זרוק את עצמך, רק את עצמך, החוצה
זאת לא זכוכית נשברת ולא מדף נופל
זה רק הצליל הראשון – לישון
קח את עצמך, רק מאהבה הביתה
קח את עצמך, רק את עצמך, הביתה
זאת לא זכוכית נשברת… and I said on and on לישון
שלח את עצמך כמו מעטפה על מים
שלח את עצמך, שלח לשנת אלפיים
ומעל הבית, צוחקים האלים
תסתכל למטה ילדים ישנים
לפני הצבא, לפני בית הספר
ומעל הכל, לפני החיים
and I said on and on לישון.
הכל כן!
בעזרתו של אמיר צורי, מ San Diego, חבר שלי, מתופף, סטארטפיסט, ואוהב רוק ישראלי בכלל, אנחנו קובעים הופעה לישראלים ב Palo Alto קליפורניה. הופעתי שם פעמיים בעבר, עם השירים שלי בעברית. יותם קובע עשר הופעות נוספות בבארים אמריקאים. ההכנות, ההתרגשות המהולה בפחד מהחדש והלא מוכר, אני הולך לשיר באנגלית לקהל שלא מכיר אותי בכלל.
ב 27.08.2018 הגיטרה ואני על המטוס, ממריא ללוס אנג'לס דרך פרנקפורט, יום למחרת נחיתה ב LAX. אולי זה שהטיסה לארה"ב לוקחת כל כך הרבה זמן משפיעה גם היא על התחושה שאתה מגיע למקום כל כך שונה ואחר מישראל., כאן הכל רחב וגדול יותר ובעל קודים וחוקים אחרים. שם את המחשבות האלו בצד ומתקדם לאסוף את ה"כבודה". אני המזוודה והגיטרה יוצאים מ LAX, לא מספיק להדליק סיגריה ויותם צופר משברולט משפחתית בצבע אפור-שחור ששכר ממש חצי שעה קודם לכן. אנחנו נוסעים אל ג'וני ואנני חברים של יותם, שאירחו אותנו נהדר בתחילת הטור וגם בסופו. הם גרים בבית קרקע צבעוני מלא בכלבים ותוכי בשם קשיו.
יותם וקשיו
ג'וני ויותם עובדים יחד על שירים לאלבום שיוזם פאט מייק ( מייק השמן) מ "פאט רקוקדס". מייק חיבר בין יותם לג'וני לפני חודש וחצי והם רק התחילו לעבוד על השירים. אז בזמן שהם הלכו לאולפן להקשיב לסקיצות שלהם ולחשוב מה יש לעשות, אני שוקע חצי מעולף על ספה אדומה ונוחה בסלון שלהם ונרדם.
ישנתי כמה שעות מה שלא הפריע לי לישון גם בלילה… למחרת בבוקר הרגשתי שהג'ט לג מאחורי. נכנסתי למוד של "כן", הכל כן, נלך לקנות פירות וחטיפים לדרך ? כן! לאכול טבעוני כמו יותם בדרכים ? כן! נישן בכיף על ספות מזרונים כריות או מה שיש ? כן כן וכן!
בשבוע שלפני הטור למדתי מלא שירים באנגלית כל יום הייתי שולח ליותם איזה רעיון לקאוור אחר, וכל פעם הוא היה מחזיר אותה תשובה: " גבר אל תתכנן כל כך הרבה, תגיע ותבין לבד". אבל אני בכל זאת התכוננתי. גם כתבתי והלחנתי שיר במיוחד לכבוד הטור, שיר המתאר את הרצון שלי להגיע לשם ולשיר אל קהל זר, קהל לא ישראלי כאומן שהם לא מכירים
I really came here with almost nothing at all
Just This guitar a few songs
And a dream to play here on my own
I know it's not my home
I come from a deferment zone
South of Tel Aviv holon
And maybe I'm to old for rock and roll
But I still I have the itch to just to play along
On and on
On and on
You see I had this dream for much to long
And if I hadn't come here I'd have to stop
but it's much too heavy to carry this load
S0 I'd Ruther take my chance and play along
On and on
On and on
בנוסף ביקשתי מג'ו, יוסף אל דרור שכתב את המילים של לבן על לבן והאנגלית והשירה שלו הן שפיץ שיתרגם לי את השיר שלי "יורד נמוך" לאנגלית. בכלל התאמנתי הרבה לפני הנסיעה.
לאס וגאס – הופעה ראשונה
כביש מספר 15, חמש שעות נסיעה דרך מדבר מוהאבי, יותם ואני התחלקנו בנהיגה לא רק בדרך הזו מלוס אנג'לס ללאס וגאס, אלא בכל הנסיעות. אחד נוהג ולשני יש הזדמנות לכתוב, להתעדכן ולנמנם. אבל ברוב הנסיעות דיברנו בנינו המון. על מוזיקה, אהבה, עתיד, עבר, מוזיקה ומוזיקה, שמענו שירים ועוד שירים ועוד קצת שירים. הצחקנו אחד את השני בלי סוף. יותם חקיין מעולה וכל פעם בדרך לאחד האנשים שעמדו לארח אותנו הוא היה מחכה אותו, כאילו מכין אותי לקראת הפגישה. אומרים שלנסיעות בסיבוב הופעות ישנה השפעה על ההופעה עצמה, הנסיעות שלנו היו כיפיות, זורמות ונעימות. כך גם ההופעות.
הגענו ללאס ואגס אחה"צ למארח שלנו ג'ארד הבסיסט של "מרסי מיוזיק" בני העיר. ברנדן הכותב והזמר בא לבקר. את החיקוי שלו כבר הכרתי, "היי יותם מה שלומך ? אני ? אני רוצה להרוג את עצמי כרגיל…" אבל ברנדן היה פחות דכאוני ממה שיותם תאר לי, הוא היה פשוט רגיש.
בערב אחרי ההופעה הראשונה שלי אי פעם לקהל אמריקאי, ברנדן חיבק אותי חזק ואמר לי "אתה מצוין דן", הבנתי ממנו שהזזתי לו איזה מיתר ,והרגשתיי גם שהטור שלי הולך להיות טוב. רגשות הפחד של לפני ההופעה התחלפו לתחושת התרגשות במהלכה. סקרתי את פני הקהל המצומצם שהגיע במיוחד להקשיב ליותם. כמו בכל בר שהיינו בו, הגיע קהל שכבר שמע אותו ו/או שמע עליו, קהל שמכיר את השירים הכל-כך יפים כל כך שלו. יותם ניגן הרבה שירים חדשים בערב הזה, כמו ברוב הטור, כדי לבדוק אותם ולהכיר אותם טוב יותר. כשהוא דיבר אל הקהל וסיפר להם על השירים הוא עשה זאת ללא מיקרופון כדי ליצור אינטימיות עם הקהל וזה באמת עובד.
חזרנו אל המארחים שלנו ג'ראד וקורין. קיבלתי את מיטת הקינג סייז הענקית בחדר האורחים, יותם את הספה בסלון. למחרת בבוקר יותם הכין שייק פירות עם חלבונים והתנצל שחסרים לו מצרכים כדאי שייצא טעים כמו שהוא רגיל. שחינו יחד בבריכה הביתית, שיחקנו עם הכלב שלהם, ויצאנו דרך הגרא'ג לסולט לייק סיטי.
הופעה לאור נאון
הנסיעה דרך המדבר הייתה ארוכה ומונוטונית, שש שעות של מדבר והרים. באחת העצירות באזור מנוחה של משאיות, הציצו אלינו שני כלבים קטנטנים מחלון של משאית שחורה ענקית. חוסר הפרופורציה הצחיק אותנו וצילמנו אותם. הם גרמו לי לחשוב עלינו, שני מוזיקאים ישראלים נודדים במכונית שכורה ברחבי ארצות הברית הענקית.
כלבים קטנים במשאית הגדולה
הגענו לסולט לייק סיטי לחנות התקליטים The Heavy Metal Record Shop שבה התקיימה ההופעה הראשונה באותו ערב. הגענו ממש על הדקה, למעשה האומן הראשון כבר הופיע, הורדתי את יותם וחיפשתי חנייה. כשהגעתי פנימה הופתעתי מהאווירה, הכי הפוך מאווירת מטאל שיכולתי לדמיין. אמא אחת הניקה, כמה ילדים קטנים התרוצצו בחנות ואנשים נעימים וקורנים חיוכים מסביב. הבעלים, Kevin Kirk איש מתוק, דאג לנו. קווין איבד את הבן שלו ג'ואי לפני כמה שנים, הבן שלו היה מכור לשעבר שעבד על מסילת הרכבת עם אוזניות ונדרס למוות על המסילה. ככה סיפר לי יותם. בחדר האומנים מאחורי החנות הוא הכין לכבודנו חומוס, אבל כזה חריף שלא יכולתי לגעת בו. הסתפקתי בחטיפים ושתיה. ההופעה שם הייתה מצוינת, יותם מכר כמה תקליטים ודיסקים, כמעט כל מי שהיה בחנות ניגש אל יותם או אלי והחמיאו לנו, קווין נתן לי חולצה במתנה.
בסיום ההופעה הזאת הזדרזנו להופעה בספייס- האנגר באותה העיר. יותם נכנס ראשון לבדוק ועדכן שאיחרנו מאד והלהקה האחרונה כבר מופיעה, אבל הבעלים אמר לו שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים בכל זאת לנגן. נכנסו, על הבמה ניגנה להקת שלושה נערים שזייפו קאברים בהתלהבות. כשהם סיימו הבעלים הדליק את הנאונים בהאנגר העצום. יותם שאל אותי: " ננגן בכל מקרה אהה? מקסימום נעשה לעצמנו חזרה". מאחר ומראש הייתי במצב נפשי של הכל כן, אמרתי לו "בטח".
יותם בנאון
בהופעה הזו בהאנגר המוצף אור הנאון, השתחררתי לגמרי. קהל של שלושה אנשים הקשיבו לנו וזזו עם הקצב, אנחנו ניגנו כאילו המקום מלא ב 300 איש, היה בזה משהו משחרר ומחייה. נכון שמוזיקה אומנים יוצרים עבור אנשים אחרים ורוצים בהכרה ובהקשבה אבל אני מאמין כי קודם כל אומן יוצר בשביל עצמו ורק אחר כך עבור חברים, ככה זה מתחיל בגיל הנעורים ונראה לי שמשהו מזה נשאר עם האומן לתמיד. קוראים לזה רוק&רול.
בלילה נסענו ארבעים דקות לישון אצל משפחה שהייתה בהופעה בחנות תקליטים. יותם לא הכיר אותם לפני ובטח שגם אל אני. זה הטריפ שלהם, לארח להקות שעוברות בעיר. לפני שהלכנו לישון המארח הג'ינג'י אמר לי: "תרגישו בנוח תתקלחו ותנוחו, בבוקר כשתקומו כבר לא נהיה כאן, אז תצאו דרך הגארג' סעו בזהירות ושיהיה לכם המשך טור מוצלח"
איידהו שלי
בויסי היא עיר הבירה של מדינת איידהו, העיר הגדולה במדינה, וכן בירת מחוז אדה. מקור השם הוא מהמילה הצרפתית boisé, שמשמעה "מיוער". העיר נקראה כך על ידי המתיישבים הראשונים באזור שהיו צרפתים-קנדיים.
כותבים בויסי אבל מבטאים את זה בואיזי. זאת העיר עם הבדלי העונות הגדולים ביותר בארה"ב בקיץ חם מאד בחורף קר מאד ויש הרבה סתיו והרבה אביב. למארח שלנו שם קוראים ליוואי Levi . גבר גדול עם פאות לחיים ענקיות כמו של ימאי גר בווילה רחבה בת שלוש קומות, יש לו בריכת שחייה מתוחזקת וגדולה בקומת המרתף ויש לו חברת תקליטים קטנה שלדבריו היא התחביב שלו, הוא אח בבית חולים במקצועו, או nurse אחות במילים שלו. הוא מתגורר עם חמישה חתולים יפיפיים.
עם ליוואי
ליוואי ויותם מכירים כבר כמה שנים. יותם חיקה אותו בדרך לשם וגם משם כי ליוואי שנראה בן 40-45 מדבר כמו זקן ויש לו ככל הנראה קשיים בתפקוד חברתי. הוא היה מקסים אלינו, ואירח אותנו נהדר כולל שחייה לילית בבריכה, אבל למשל כשביקשתי שמיכה בלילה הוא נתן לי איזו פיסת בד פצפונת. רוב הזמן הוא מקשיב לחדשות הבורסה. יתכן שהמשחק בבורסה מאפשר לו את אורך החיים הנוח שלו. בבויסי הופענו בבר גדול ויפה בין הקהל האמריקאי מקומי שהגיע במיוחד, בלטה בחורה ישראלית בשם רויטל, היא ד"ר לחינוך שהגיעה להופעה בעקבות ציוץ שלי בטוויטר. היא מלמדת באוניברסיטה המקומית ונהנתה מאד מההופעה שלנו, לכבודה הוספתי שיר בעברית לסט שלי ומאותו ערב שרתי אחד מהשירים שלי בעברית בכל הופעה, מה שכמובן התקבל מעולה ע"י הקהל המקומי הלא דובר עברית. אחרי ההופעה היא סיפרה לנו על אופה ישראלית בשם מושית שיש לה קפה ממש טעים ושאנחנו חייבים ללכת אליה בבוקר.
בית הקפה של מושית היה מלא בלקוחות, מושית הייתה במטבח, שאלנו אליה את הבאריסטה הגבוה בעל השיער האפור, אמרנו שאנחנו ישראלים, והוא אמר שהיא תתפנה עוד כמה דקות. כשמושית יצאה לקח לה איזה רגע, אבל היא זיהתה אותי והתיישבה איתנו בהתרגשות. היא נפתחה ושיתפה כי תמונת הילד התלויה מעל הבר, היא של הבן שלה שטבע בבריכה כשפרד בעלה, הבאריסטה הגבוה היה אתו . היא סיפרה ש95% מהזוגות שעוברים משבר עצום כזה נפרדים, אבל הם נשארו ביחד כי האהבה שלהם חזקה מאסונות החיים. הקפה שלה היה מעולה, מושית התעקשה שניקח איתנו לדרך מאפים שנתנה לנו במתנה. היא באמת שמחה שבאנו, לא נראתה עצובה ביקשה להצטלם איתי. היא חזרה למטבח ואנחנו לשברולט.
עם מושית
איפה צ'יץ
הנסיעה לסיאטל ארוכה ויפה, החלק האחרון של הנסיעה זו ירידה ארוכה מאד מאד שלוקחת כשעה וחצי עד לעיר עצמה. צבע הנוף מתחלף אט אט לחמישים גוונים של ירוק הנושקים לאגמים. יותם חושב שקורט (קוביין) בטח נסע באזורים האלה. ואני חושב עליו ונזכר שהוא מספר באחד מהסרטים הרבים שנעשו עליו לאחר מותו, איך הוא נוסע שלושים ק"מ מהבית בסיאטל למרחק שבו יוכל להקשיב לסינגל הראשון של נירוונה משודר בתחנה מקומית.
הגענו לבר ה Victory Lounge סמוך להופעה, פטפטתי עם שני הזמרים שהופיעו איתנו באותו הערב. הרגשתי מוכן להופעה. אמיר צורי, חבר שלי, שלנו, עזר לארגן את ההופעה בפאלו אלטו (בעוד כמה ימים) לקהל ישראלי. אמיר הצטרף אלינו לכמה ימים ושמחתי לראות אותו שוב. אמיר ארגן את שני הטורים הקודמים שלי לקהל ישראלי בשנת 2012 ובשנת 2016 . יצאנו החוצה לסיגריה, בחוץ עמד בחור שנראה לא שייך לסצנת הבארים התחלתי לדבר איתו, היות ואני במצב נפשי של הכל כן, הכל מעניין. מסתבר ששמו ארג'ון הוא מצפון הודו, עובד באחד הסטרטאפים בעיר וגר כמה רחובות מהבר. הערב הוא החליט לבוא ולבדוק מה הולך בבר. סיפרתי לו על עצמי ועל ההופעה, אמיר ואני ממש משכנו אותו פנימה להופעה, הוא נשאר עד הסוף ואמר שנהנה מההופעה ושמח מאוד להכיר. הייתה לי הופעה מצוינת באותו ערב אבל יותם סבל מתקלות טכניות והיה עייף מאשר בדרך כלל. הוא אמר שהיה לו יותר קשה הערב אבל בכל זאת מכר כמה חולצות ותקליטים. הלכנו לישון בבית של בחורה שהשאירה לנו את הדירה כדי שנשמור על החתול שלה, ג'ינג'י מסתורי בשם צ'יץ במשך שלושת הימים הבאים ראינו אותו רק בלילות כשבא לבקר אותי במיטה ואת יותם בספה, במשך הימים הוא התחבא איפה שהוא. הדירה הייתה קטנה אבל מקסימה מסודרת בטעם נשי עדין ויפה, והבית שלה גרם לי לכתוב באנגלית שיר באנגלית בלשון נקבה מנקודת המבט שלה
צ'יץ
Today I'm a girl from Seattle
I have a ginger cat his name is Red
I had to go my brother's wedding
So two boys are staying in my flat
taking care of Chad
Leaving in city
Post nirvana days
Music is cheap again
But not the rent
But I like it here when the sky turns gray
Rains most of the time
But a small price to pay
These days are good for traveling
It's safer than ever
And a traveling stranger in your bad
Is not a bed deal
If he cleans the litter and feeds your cat
באותו היום התחלתי לכתוב ולהלחין שיר באנגלית על היחסים שלי עם הבן שלי שלא היו במיטבם. איתי רק עזב את הבית, אבל עזב בכעס בעקבות מריבה שהייתה לנו חודש קודם לכן. השלמתי אותו במהלך הטור, ואפילו הספקתי הופעתי איתו בשתי ההופעות האחרונות. .
למחרת היה לנו יום חופשי שהעברנו את רובו במול ענקי בניסיונות מוצלחים יותר ופחות לקנות מתנות. כמובן שהיינו גם בגיטר סנטר, מחדשים את מלאי המפרטים והמיתרים שלנו. אמיר שהוא גם מתופף קנה קחון שייקר וטמבורין כדי ללוות אותנו בהופעות הקרובות . השיא של היום, היה בערב. נסענו בשעה חמש לפגוש את אירן ושון חברים של יותם שקנו לנו כרטיסים להופעה של פו פייטרס. אכלנו איתם ארוחת ערב טבעונית טעימה לאללה בבר מקומי והלכנו לשמוע את ההצגה הגדולה של הרוק אנד רול בניצוחו של הדייב, הלו הוא דייב גרול.. ההופעה הייתה באצטדיון בייסבול שנקרא Safeco שהתכולה לו היא 50000 איש אבל בהופעות יש קהל גם על הדשא אז יש להניח שהיו שם קרוב יותר ל 55000 מעריצים.
בין יותם לאמיר לפני ההופעה של הפו
הדייב אמר לנו או יותר נכון צעק לנו שמהמקום שהוא עומד הרוק אנד רול עדיין חי, ערב ערב הוא רואה את זה ופצח יחד עם הפו במחרוזת רוק & רול מכל התקופות. ההופעה כללה סולואים ארוכים של גיטרות תופים קלידים, צלילות נוסח פינק פלויד ואת הצרחות של הדייב שהיה ברור שהוא צרוד מאד, הוא אמר לנו פעמיים שהתקררות קלה היא לא סיבה בשבילו לבטל הופעה ועוד בעיר הולדתו. הוא ביקש מטיילור המתופף לעזור לו בשני שירים לקראת סוף ההופעה. שעתיים וארבעים של קרקס רוק ענקי. שמחתי שבאתי לשמוע, אני אוהב את הפו אוהב קרקסים ואוהב רוק & רול, אבל זה היה נראה בגדול שהדייב מרגיש שהוא עומד לאבד משהו, אולי את הכתר הדמיוני שעל ראשו ושהוא נלחם עליו בחירוף נפש.
הדייב
למחרת נסענו להופיע בטאקומה עיירה קרובה לסיאטל שיש בה רחוב בארים אחד שגם נירוונה הופיעו בו בזמנו. כאן הייתה לנו את אחת ההופעות הטובות ביותר. הופענו ב Airport Tavern בחדר מצויד להפליא מאחורי הבאר עם סאונד-מן מעולה לכ40-50 איש שבאו לשמוע אותנו ואת כריס שהופיע איתנו גם בסיאטל. היינו באמצע הטור חמים ודלוקים לנגן, הקהל הרגיש את זה! בלילה חזרנו לצ'יץ ולמחרת השלמתי את כתיבת השיר על הבן שלי.
פינבול לפני ההופעה בטאקומה
באותו ערב תוכננה לנו הופעה בפורטלנד עיר ההיפסטרים הגדולה ביותר בעולם. את פורטלנד הכרתי דרך שתי סדרות שראיתי בשנה האחרונה- פורטלנדיה וYou Me HER. גם בפרק אחד של סיינפלד בתכנית שלו "קומיקאים במכונית שותים קפה". אז הייתה לי סוג של הכנה לאן אנחנו מגיעים. לפני ההופעה יותם קבע לנו סשן של צילום בCity Bridgw Sessions. זו תכנית מוזיקה אינטרנטית שהבעלים שלה ניק, מעריץ את יותם ושמח מאד שהוא בא לנגן שוב. היה מרגש לראות אנשים דלוקים על מה שהם עושים, צלמים, נתב, עורך, וכמובן ניק אח שמנצח על כולם. ביצעתי שם את יורד נמוך בגרסה משולבת של עברית ואנגלית, עד סוף הטור ניגנתי בגרסה הזאת את השיר. בערב העיר הייתה כמעט סגורה, זה היה לייבור די, חופש לכולם בהמשך ליום ראשון. פורטלנד אמריקה אבל אי אפשר היה למצוא שום מקום פתוח לקנות בו קפה מלבד בבר עצמו שבו הופענו שנקרא Twilight. הופענו עם כריס ועם לינדסי, בחורה גדולה ויפה שהתרגשה מאד , היא יותר רגילה לנגן על החשמלית שלה בלהקה ולבד היה לה לא פשוט. הקהל היה מועט אבל קשוב מאד ואני אמרתי להם לפני Below The Word = יורד נמוך, "שבתור הבחור המבוגר ביותר אני חושב שזכותי להגיד לכם שאם יורדים למטה, כמה שלא יורדים אין שם כלום וכל מה שיש זה לעלות חזרה ואני באמת מאמין בזה".
פאלו אלטו, מגרש ביתי
מיד אחרי ההופעה נכנסו למכונית אמיר יותם ואני לקראת הנסיעה הארוכה ביותר של הטור הזה, 11 שעות עד לפאלו אלטו. זאת נסיעה שלא יכולנו לעשות בנהיגה אחת והחלטנו לעצור במוטל 6, מלון רשת סטנדרטי. אחרי משמרות של שעות נהיגה שהתחלקנו שלשותינו הגענו למלון וכמו חיילים במשמרת כיוונו שעון לשלוש שעות אחר כך. בשמונה הינו שוב ברכב, עם הפנים לקליפורניה הגענו לסאונד צ'ק בחמש.
מדובר באולם גדול של הJCC עם סאונד מעולה, אחרי הסאונד צ'ק הוזמנו למועדון הספורט שלהם, יותם למכשירים ואני לשחייה. התאוששנו והתקלחנו, ממתינים להופעה שהייתה שונה מכל ההופעות בטור הזה. קהל ישראלי של כ 200 איש שהכיר אותי אך לא הכיר את יותם ציפו לנו וקיבלנו אותנו נפלא. אני מצטט את נטע מהJCC שכתבתה לנו למחרת המופע:
The first part of their show was dedicated entirely to Yotam, an Israeli musician best known for his work as the lead singer and bassist for Israeli punk rock band Useless ID. He is also a solo artist in the indie/alternative rock scene. Yotam told stories about his songs, all performed in English.
Then it was Dan Toren's turn. The famous composer, writer and musician came out, approaching the edge of the stage, with only his acoustic guitar. The cheering audience immediately felt his incredible energy. During his hour-long show, Dan played most of his fans’ favorites.
Before closing the show, Yotam joined Dan on stage and together they played three more songs in English.
It was my privilege to work with them and I truly believe any audience will benefit greatly from the opportunity to see them perform live.
Sincerely,
Neta Shacham ' g._ k Sr. Adults Program Mana erg Israeli Cultural Connection
Oshman Family JCC, Palo Alto
מלך הפאנק
למחרת יצאנו לחלק האחרון של הטור, סן פרנסיסקו ו לוס אנג'לס.
ההופעה בסן פרנסיסקו האפורה הייתה במקום שנקרא 540 club והייתה מלאה אנשים ואנחנו היינו במיטבנו.
היו בה יחסית הרבה ישראלים, שבאו לשמוע אותנו, הם נהנו מאד לדבריהם והזמינו אותנו לחזור בקרוב. במהלך היום נסענו לבקר בחברת התקליטים FAT RECORDS שיותם חתום בה, בלילה הלכנו לישון אצל Fat Mike חבר להקת NOFX האגדית. איש עשיר מאד מעסקי הפאנק רוק, וגם איש אקסצנטרי ביותר. לא אתאר כאן את הלילה אצלו, למרות שזה היה לילה קולנועי במיוחד, אבל נראה לי שהדברים שקורים אצל פאט מייק צריכים להישאר אצלו. אני רק יכול להגיד לכם שאגו כל כך גדול לא יצא לי פגוש בימי חיי, אבל מאחר וזה האיש שעומד להוציא האלבום הבא של יותם וג'וני, אני מעדיף לא לרדת לפרטים. רק אספר שפול, מנהל הבית, הכניס אותנו בלילה והוציא אותנו בבוקר ומסר לנו שמייק בטח יקום בצהריים ושאין טעם לחכות לו. חיפשתי לנו קפה טעים במרחק סביר ומצאתי קפה נהדר בתוך מכבסה בשרות עצמי. סאן פרנסיסקו הייתה אפורה כהרגלה בימי הקיץ ומיד אחרי הקפה המפתיע בטעמו נסענו חזרה לLA. געגועים גדולים ליעל הבת שלי, והרבה שיחות איתה בווטס אפ.
מסיבת סוף הטור
הגענו ישר למסיבת הפתעה שאנני אשתו של ג'וני אירגנה לחברה טובה שלה. המסיבה הייתה פרועה ונמשכה עמוק לתוך הלילה, בשלב מסוים יותם ואני שלפנו גיטרות ג'וני את הב'נגו וניגנו כמה שירים.
אנני וג'וני
למחרת המסיבה ג'וני הקליט את השיר שלי שכתבתי לאיתי בן שלי. ההקלטה נעשתה בכיף פשוט מתוך רצון טוב. יותם ניגן כלי הקשה, ג'וני בנג'ו ואני שרתי וניגנתי אקוסטית.
https://soundcloud.com/dan-toren/my-son
אחה"צ ניגנו בבר מלא חברים כולל את השיר המוקלט החדש, זאת הייתה ההופעה האחרונה שלנו בטור. למחרת אכלנו ראמן טבעוני גדול עם ג'וני, בזמן שדיברתי ארוכות עם אנני יותם וג'וני המשיכו להקליט. התחלנו במסע הארוך חזרה הביתה. אני עוד לא יודע איך לעכל את כל מה שקרה לי שם אבל היה חשוב לי להוריד את הזיכרונות האלו לדף, לעשות בהם מעין סדר ראשוני ולזכור שחלום שחלמתי שנים ארוכות הפך למציאות. יותם ואמיר מדברים איתי על טור נוסף במרץ 2019 בחוף המזרחי ויתכן בהחלט שזאת התחלה של משהו חדש בחיי. בינתיים יותם הנווד האמיתי, הספיק לטוס לטור כפול ברוסיה, להיעצר בשדה התעופה ל 17 שעות בגלל טעות של רישום ברכון ביציאה מבלרוס לפני שנה וחצי ולהמשיך משם לאיטליה.
אם אתם רוצים לקרוא את הסיפור על המעצר המוזר הזה אפשר כאן
המעצר של יותם ברוסיה
תגובות אחרונות