מכתב מהעתיד

כדור הארץ 22.11.44
עלמה מה נשמע?

עד שנלך ברגל לטיול אני מקווה שאת מטיילת ברגל בסופ"ש כי חשבתי לעבור בכל מקרה לפני חודש ב21.11.41 בגלל שבת זוגי אוהבת מספרים יפים, היא חשבה להתאבד ב 11.22.44 אבל דחתה את הרעיון לעתיד כל שהוא, בכל מקרה קראתי לילדים שלי לדירה השכורה שלנו בנורגא בטא ( מה שהיה פעם אשדוד)נתתי להם שני מכשירי טלפון מתקפלים ללא זהות אמרתי להם שאנחנו נוסעים לכמה זמן לאזור בלי קליטה ושהטלפון הרגיל שלי לא יעובד שם וגם לא המחשב. ונסענו לכיוון שדה התעופה בערבה שם חיכה לנו מטוס קטן עם עוד 7 אנשים שגם הם החליטו לוותר על זהותם, משם לאבו דאבי, ומשם לסייגון, ואח"כ לפנום פן ובסופו של דבר אחרי יומיים וחצי של מסע מסביב לכדור הארץ המזרחי נחתנו ב'כתפי ענקים' אי קטן במזרח האוקיאנוס הפסיפי ששייך לעמותה שמוכרת בשם התקליט הכחול אבל למעשה היא עמותה שעוזרת לאלו שנאלצים להחליף את זהותם. האם נאלצנו? כלומר שרימפי חושבת שכן אני מאד פסיבי בעשורים האחרונים אז אמרתי לה שאני חושב, שתלוי בכמה גורמים, אבל לא בטוח בכלל, בכל מקרה היא החליטה ואני אמרתי בתנאי שבכל רגע אני יכול לסגור פה את המחקר האנושי הזה ולטוס ישירות לילדים. ביקשתי שישתמשו בטלפון אלי רק אם הם חושבים שזה יצחיק אותי או אם אחת הנכדות צריכה אותי ואם זה משהו על העבר שלי ועל אנשים שרוצים ללמד אותי כמה שפעם היה אחרת אז שיתאפקו, כמו שהם ציפו ממני להתאפק כל השנים ולהיות נחמד לכולם.
על האי היום השלישי:
שיעור יוגה בזריחה עם אברה
טיול רחפנים בצמרות העצים עם יולקה
קטיף פטריות קסם בנחל פריגי מנוחה בקרחת דורי וחזרה דרך נחל מיקסולודי בשקיעה
אחרי היוגה אמרתי לשרימפי שמתחתי שריר ואני מבקש שנחזור לבקתה
…עזבי רגע את זה את זוכרת את עדי החבר שלי שסרב להתחסן? הוא היה מראשוני הנשים במחנות 88 שמונים באזור של מה שהיה פעם פתח קווה. הוא חזר מאלסקה. מהאנשים האלה שמתצפתים על מים שמתחילים להתגבש, יש תקווה חצי לא מדוברת שיש אזור קטן ליד איפה שהייתה התחנה הסוביטית באמצע ה120 שראו סוג של קשרים בין נוירונים שמרמזים על קרח… אולי הלוואי אמן.
בכל מקרה פגשתי אותו בדירה שלו ושל הילד שלו בולקוסב 73 מול הקיוסק של הפורטגלי שנתקע בארץ אחרי מטס החילוץ הגדול מאזור גינדין. זוכרת?
ואמרתי לו ככה לפנים 'עדי, אם זה קורה, אם זה עובר חוק התחברות חובה, אני איתך אני נשבע" לא יודע למה התחייבתי חייב לסגור עכשיו יש יוגה ערב ואם אני לא בה שרימפי יורה בי. אכתוב לך שוב בקרוב. איך את?
שלך באהבה לסיפורים ואהבה דניתו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *