בובה מדברת אנגלית – וואן שוט בן דוסה
#שיר_בשלישי
ספר שבנוסף לזכרונות המוזיקה שלי, יש בו גם מוזיקה שהקלטתי עם הלהקה שלי (עופר קורן, אספיס רייז, ג'נגו) במיוחד עבור הספר,
כמו למשל 'לבן על לבן' והסיפור שלו, 'אימפריות נופלות לאט' והסיפור שלו וכן הלאה.
כמו שאני מכיר כל כך טוב מהאזנה לספרי ממואר על מוזיקה, לדוגמה ה'פו-פייטרס'
(באחת ההקלטות האחרונות של טיילור הוקינס שמת בגיל 50 לפני כשבוע)
הקליטו כמה קטעים אינסטרומנטליים שנמצאים רק בספר של דייב גרוהל – 'מספר הסיפורים' שיצא ב2021.
אז כשהשיר יצא לאחרונה, כל מיני אנשים שממש מקשיבים למילים כתבו לי משהו על הטקסט ושאלו על מה זה והתחלתי לשאול את זה גם 🙂
כלומר לנסות להיזכר, אז בוא נראה ביחד את השיר חלק חלק
בובה מדברת אנגלית
מילים ולחן דן תורן
היא יודעת כל כך הרבה פרטים
שלא נותנים תמונה
כמו כלום היא קוראת מסך מכ"מ
אבל שום דבר על עצמה
שישי בקיץ, בשנת 1982 1983 הינו יושבים אחר הצהרים בסוכה הלבנה ושותים בירה, אולי אחרי שהינו הולכים לסרט בקולנוע תכלת או קולנוע פריש.
באחד מימי השישי הרותחים האלה בצהרים פגשתי את טל, חיילת לא במדים, והחלפנו מבטים וכמה משפטים ובסוף שאלתי רוצה ללכת לשתות איתי הערב.
היא באה לאסוף אותי מהבית ברחוב דרויאנוב עם הפיאט אונו הלבנה שלה. קצת לפני צומת הקאנטרי קלאב היא שמה יד על הירך שלי, ועצמה עיניים.
אח"כ בבית החולים היא סיפרה לי שהייתה ערה 48 שעות בבור בקרייה מסתכלת על התנועה של המכ"ם.
הפיאט עשתה כמה סיבובים אחרי שטל כנראה עלתה על הבנקט בין הנתיבים, פקחה עיניים ומשכה את ההגה חזרה חזק ימינה.
אחרי כמה סיבובים האוטו נחת על הגג בשול הימני שהיה במזל רחב מספיק לקבל אותה. פתחתי את החגורה וזחלתי מהאוטו,
בראש שלי סצנות מסרטים שבהם האוטו ההפוך מתחיל לבעור.
רצתי לצד של הנהגת ועזרתי לה לצאת מהחלון. בדרך ניסית לי לא קרה כלום לא שריטה אבל טל קיבלה מכה בראש
ואיך שמישהו עצר לנו ביקשתי שיקח אותנו לאיכילוב.
בחדר מיון אמרו לנו שנצטרך לחכות עד שהם יהיו בטוחים שאין לה זעזוע מוח.
יצאנו משם אחרי כמה שעות וליוויתי אותה הביתה. במהלך השבוע אחר כך באתי לבקר כמה פעמים
ואח"כ אולי עוד פעם או פעמיים וזהו. הקשר שעוד לא התחיל נגמר.
אני חושב שהבית הראשון הוא התמונה שבה דמיינתי את טל בחדר המכ"ם עייפה מידי עוקבת אחרי המחט הירוקה המסתובבת,
מחכה כבר שהיא תוכל לצאת הביתה לסופ"ש של בירה וים.
בשישים ושבע בזמן המלחמה
היא היתה בדיוק בת שבע
ואבא קנה לה ברבי במתנה
בובה מדברת אנגלית
Ho daddy talk to me
daddy do you love me
היא הייתה בת שבע זה אני בלשון נקבה אני הייתי בדיוק בן שבע במלחמה והבובה היא הבובה שאבא שלי הביא לאחותי מלונדון,
בובת בארבי עם חוט שכשהיו מושכים אותו הייתה אומרת משפטים כמו:
Tuck me in
או
Do you love me?
הבית השני, על האונס הוא הגזמה קלה של התחושה שקיבלתי משיחות עם חברות שהרבה מהן עברו הטרדה מינית
אלו היו שנים של אפליה קשה. להיות בחורה היה להיות מעמד נמוך,
אפשר להציק להן להפחיד אותן ואולי גם לגנוב מהן את התמימות שלהן באינטימיות כפויה. אני זוכר שידעתי שאני פריווילגי,
בחור לבן בן העיר נראה טוב, העיר שהייתה שלי להסתובב בלילה, אבל זאת רק הרולטה של הדי.אן. אי שפעלה לטובתי אז,
כי אם הייתי נולד בת ברור לי שהייתי אחת מהבנות האלה.
בממוצע כל בחורה שניה
עברה נסיון לאונס
(לפחות בעיר)
וכל גבר מזכיר לה
(לפחות במשהו)
את זה שדחף אותה לקיר
בשישים ושבע…
הבית השלישי הוא בית עלי, אני החסר שקט המחפש כל פעם משהו חדש לא מוצא מנוחה באף תנוחה
מחפשת מישהו שיתן לה משהו
שאפשר לקחת
"אם לא יקרה מחר דבר חדש
אני משתגעת"
בשישים ושבע...
בביצוע המקורי יש לשיר עוד חלק שאני אומר, לא שר אלא ממש אומר,
בסוף השיר. על הלופ של הבית. החלק הזה מביך אותי כמו מגע חשמלי על עור חשוף,
הוא אישי וחשוף מידי לדן שהמשיך והוא מתאים אולי לדן של אז שהצליח להגיד לאלתר את זה.
בסוף ההקלטה החיה שעשינו באולפני רולי, מיקי שביב הנערץ, שיהיה המפיק המוזיקאלי ואני לקראת האלבום 'לוחמה בשטח בנוי'
הנה החלק הזה:
ראיתי סרט בטלוויזיה על
שחקנית שמתגרשת מבעלה השחקן.
היה להם כלב שקראו לו יאגו.
כשהיא הלכה, הכלב הלך איתה.
אני מקווה שאת הכלב שלנו
לא נצטרך להכריח להחליט.
דרך אגב יומולדת שמח,
יש לי מתנה בשבילך מתחת לשידה,
זה קצת גס…
טוב עד כאן בערך תבואו להופעות, זה תמיד נשמע הכי טוב בהופעה.
תגובות אחרונות