דן תורן

Dan Toren

Dan Toren

לקביעת הופעות | רק דן

אלוהים איך שאני אהבתי את המוזיקה של ה120 – מתוך הספר חוזר לשם עכשיו #שיר_בשלישי

ברוס וויליס ב 12 הקופים

לקח לי הרבה זמן להתאושש מרצח רבין, וייתכן שלא התאוששתי ממנו עד היום. הערצתי אצל רבין את השינוי שעשה בגילו הלא צעיר, מנהיג שבגיל שבעים מחליט ללכת על שלום ולשנות את עצמו ואת המדינה. זה הדהים אותי. אחרי הרצח הייתי מנותק רגשית ממחשבות על מה הולך כאן. הייתי עמוס בחיים שלי, בתוך העבודה על האלבום יורד נמוך עם ברי, והייתי נרגש מהעשייה הטובה ומהחיים בכלל. כשהיה לי זמן הלכתי לסרטים, ואחד מהם היה 12 הקופים עם ברוס ויליס בקולנוע פאר בצפון תל אביב. הלכתי לבד, כמו העשרים למאה העשרים ואחת, שאז הייתה עדיין בעתיד. ברגע מסוים הגיבור של הסרט יושב באוטו, בחוץ גשם וברדיו מתחיל שיר רוק. הנהג רוצה להעביר תחנה, אבל ברוס מבקש ממנו להשאיר, מנגב דמעה ואומר לעצמו באנגלית ויליסית אופיינית, "אלוהים, איך שאני אהבתי את המוזיקה של המאה העשרים". המשפט הזה עם הנדידה בזמנים שלח אותי הביתה להתחיל לכתוב את השיר. בראש שלי היה הנדריקס וסגנון השירה שלו, שזורק את המשפטים קדימה, והשיר נולד בתוך כמה ימים. אלה המילים שכתבתי אז:

כשאפגוש אותך בפעם הראשונה אחשוב שכבר נפגשנו

כנראה בשנת תשעים ושתיים

אסתכל לך בעיניים.

נדמה לי שנפגשנו

באלפיים ושלוש. המהפכה התחילה

הסתובב לי הראש.

אלוהים – איך שאני אהבתי

את המוזיקה של המאה העשרים.

ירדתי למחתרת משהו השתבש בשנת תשעים ושש איבדנו את הקשר

נשארה לי רק תמונה

קרועה וישנה.

עכשיו בהווה אני יושב בתי קפה

מדמיין שתיכנסי

ותגידי לי:

זוכר אותי?

הסתובב לי הראש.

אלוהים – איך אני אהבתי

את המוזיקה של המאה העשרים.

כמה חודשים אחר כך התחלתי לשיר את השיר בהופעות,

והחלטתי לציין בשיר את התאריך המדויק של הרצח.

ירדתי למחתרת משהו השתבש

ברביעי בנובמבר 95 איבדנו את הקשר נשארה לי רק תמונה

קרועה וישנה.

וככה הוא נשאר עד היום, מלבד בגרסה המקורית המוקלטת של השיר.

איך שאני אהבתי את המוזיקה של ה 120

הייתי בכיכר בערב הזה, ולקראת סוף העצרת הלכתי לחבר. כשהודיעו שרבין נרצח, חזרתי לכיכר. אחרי כמה ימים כתבתי לעצמי על הערב ההוא: "לא מיהרתי לצאת אתמול מהבית. לקחתי את הזמן. עד שאני כבר מצליח להתרכז ולעשות משהו בבית… ההפגנה תחכה קצת. יצאתי מהבית רק בשמונה, והגעתי לכיכר כמה דקות לפני שרבין דיבר. עברתי ליד חבורה של צעירים בחולצות כחולות שאמרו לי שלום וחייכו, כאילו אמרו, שלום זה גם הלו, וגם הסיבה באנו. עניתי באותו אופן. "הלכתי לכיוון שדרות דוד המלך. ראיתי את ההפגנה של הימין. מישהו אמר לי קודם שהמשטרה הרשתה לשלוש מאות איש מהם להפגין, והוסיף, נקווה שלא יהיו בלגנים. זוג חברים שלי ביקשו מהילד שלהם בן החמש־עשרה לא לבוא להפגנה. חזרתי לכיכר, הלכתי לכיוון הפסל. על הדשא עמדו הסוסים של השוטרים והסריחו. משם שמעתי את רבין. הוא דיבר טוב, ושמעתי אותו בבירור גם משם. בשלב מסוים התיישבתי על הדשא והסתכלתי על האנשים מסביב. הם נראו לי, מה לעשות, טובים… כמו שאומרים, אווירה טובה. אבל לא הייתי אופטימי. אני לא מרשה לעצמי להיות אופטימיבקשר למה שקורה כאן. כאילו שלהיות אופטימי זה עין רעה, ששש… לא להגיד כלום. ורק בפנים, בלחש, הרשיתי לעצמי להאמין שהאיש הזה, שכל כך דומה לסבא שלי, האיש הזה, שפעם, כשהייתי בכיתה ד׳, בא לדבר עם הכיתה שלי, אין לי מושג איך ועל מה, יצליח לגבור על כל המשוגעים וחמומי המוח ולעשות את מה שהוא כל כך רוצה. שלום. "הלכתי משם בערך בתשע ורבע, באמצע השירים. הלכתי לדבר עם חבר. דיברנו שיחה טובה, מעודדת, אופטימית, על עצמנו ועל העבודות שלנו. הטלוויזיה הייתה פתוחה בלי קול. בערך באחת בלילה חזרתי לכיכר. מחוסר אונים ומחולשה הלכתי. מישהו נתן לי לפיד, האש חיממה, מישהו שאל איך הם ידעו שיהיה צריך פה לפידים? מישהי אמרה שאולי צריך לזרוק את ההורים שלו מהבית ולאטום אותו בבטון, מישהי בכתה, מישהו אחר אמר שאם זה היה מישהו משלהם, זה כבר היה הסוף. גם אני אמרתי כמה מילים… סתם מילים".

אחרי הרבה שנים כתבתי את השיר הזה:

סרק סרק הוא צעק ותקע שלושה כדורים בחלום

ומאז עברו הרבה שנים

ועוד לא התעוררנו מהסיוט.

אז הוא נרקב בכלא ומשלם את חובו לחברה אבל זה לא משנה את העובדה

ואין מי שיצחק

אין מי שיצחק.

כשהייתי בבית הספר היסודי סבא של גידי סידר לנו הפתעה

וקצין מעוטר אותות בא לכיתה ודיבר אתנו

אני כבר לא זוכר על מה אבל זה היה האיש

שהפך לכבישים, בניינים, רחובות, כיכרות.

וביום ההוא, ביום של הרצח הייתי בכיכר פעמיים פעם לפני הנאום

ואז הלכתי ליובל לראות כדורסל

ופעם אחרי הרצח וחיבקתי את רוני והייתי בהלם קרב

שלא עבר

לא עבר עד עכשיו.

את המשפט של ליל הרצח בתוך השיר על המוזיקה של המאה העשרים אני שר עד היום בהופעות. היום, כשכל התאריכים שהיו בעתיד בסרט ההוא הם כבר בעבר. היום, כשוויליס הוא כוכב עבר בן שבעים פלוס שיהיה בריא ואני חציתי את השישים. התאריך של ליל הרצח נמצא באמצע הבית השני,

ובכל פעם שאני שר אותו אני נזכר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *