למסך אני עבד

למסך אני עבד

התהליך, אני מרגיש, קובע הרבה פעמים יותר מאשר התוצאה,. אני יודע שזה נשמע אולי קצת מוגזם, אבל תהליך העבודה על האלבום הזה הציל את השפיות שלי.
שיחה עם מיק 2 התחיל כתגובה לעבודה אחרת שאני נמצא בעיצומה, מיני אלבום בשם 'מלחמות התרבות', שמאור כהן מפיק, והלהקה שלי מנגנת בו. הרגשתי שאני טוחן מידי את השירים והפרויקט מתנהל בקצב שלו, ופחדתי שאמאיס על עצמי את השירים לפני שיהיו מוכנים. ואז יום אחד, בדרך לבריכה, הופיע לי שיחה עם מיק ברשימת האלבומים שהושמעו השנה באפל-מיוזיק וספוטיפיי.
שחייה היא כמו מדיטציה. אני שוחה 20- 25 דקות ולא מנסה לחשוב על כלום במים. לפעמים, כשאני צריך ללמוד בע"פ, אני משנן תוך כדי שחייה. אבל הפעם פשוט נזכרתי במנחם עולש, הלו הוא מיק עולש. איש מוזיקה, סאונדמן בכיר, מראשי WAVES וחבר מהשכונה הישנה ליד בניין העירייה בתל אביב. מנחם היה גר ברחוב וייזל בקומת קרקע, וכשהייתי בא אליו בערבים, תמיד היו שם , עוד מוזיקאים ןאנשים שהיה מעניין לדבר איתם. בסלון היו כריות רצפה נוחות להשתרע עליהן, מערכת סטריאו איכותית וקלטות VHS , שאח של מנחם היו מקליט באוסטרליה ושולח לו. כן, מנחם, או מיק, הוא ישראלי אוסטרלי ממוצא הודי. מדבר בשקט, מחייך הרבה, איש נבון ומקסים.
הנה סיפור מתוך הספר שלי "חוזר לשם עכשיו", עליו ועל חברו הטוב חזי דוידיאן, שהכרתי אצלו, והפיק את אלבום הסולו השני שלי, "חופשה בעליי":
את חופשה בעליי התחלתי עם השיר "עלה קירח." זה היה אחרי שהסתיים הסיבוב של בלאגן. יצאתי מהבית פגוע מבגידה – פגוע, אבל לא שבור. פגוע, אבל מוכן לקרב על החיים החדשים שלי. גרתי כמה שבועות אצל יובל מסנר, שטס לחו"ל, והתחלתי לכתוב שירים. כשהיו מספיק שירים, מנחם עולש, חברי הטוב, שעבד אתי גם בבלאגן וגם בשיחה עם מיק, המליץ על חזי דוידיאן, חבר שלו, שגר אז בחלק הלא יקר של נווה צדק (פעם היה כזה דבר). התחלנו לעבוד על האלבום על הטייפ 8 ערוצים שלו. חיים שמש, שהיה אז המנהל של המחלקה העברית בהד ארצי, תמך באלבום, ויצאנו למסע ארוך. את רוב האלבום הקלטנו בבית של חזי. חברים באו להתארח בנגינה בחלק מהשירים – אורן קפלן בגיטרה, דרור מרגלית מבלאגן בקליפים, הרולד רובין ז"ל בקלרינט, דנה ברגר בשירה, וגם ענבל, בת הזוג של חזי, שרה בחלק מהשירים. חזי ניגן נהדר על המון כלים ויצר מרקם ייחודי ולא דומה למשהו שעשיתי קודם. מנחם עולש בא לפעמים, הקשיב לנו והעיר הערות, ואתו נרקמה איזו מזימה להקליט כמה שירים נוספים בהקלטה חיה בחורבה, חדר ריקוד עמוס מראות, שזקני צפת הקליטו בו את האלבום הראשון שלהם. הכנו את זה טוב־טוב, ולבסוף באתי לשם עם יאיר גת, חמי רודנר, אורן קפלן, רע מוכיח, חזי ומנחם. במשך כמה שעות מנחם וחזי מיקמו מיקרופונים והכנו את הסט לנגינה בחדר המראות – ואז התחלנו לג׳מג׳ם. הבאתי כמה חלקי שירים, שהבולטים בהם, "בתים בתים" ו"הטיפשות מלכה," יצאו נהדר, וכמובן גם הביצוע הייחודי של "חופשה בעליי," שבו אני שר מוזר מאוד בהשראת רע מוכיח, שעודד אותי לא לשיר רגיל אלא בקול של טיפוס כלשהו, וזאת התוצאה. ואפשר להזכיר גם את "מוות בחורבה", שכולו ג׳מג׳ום.
אוקטובר 2023. ששת השירים של שיחה עם מיק 2 כמעט מוכנים. ב-6.10 אני מנגן בבארבי לפני נערות ריינס, באולם מלא באנשים שבאו לשמוע שירי ניינטיז. למחרת בבוקר המלחמה פורצת.
מאז ה-8.10 אני קם כל בוקר ויורד למקלט. הסטודיו שלי ממוקם במקלט ציבורי, ועכשיו הוא פתוח, אחרי שבשבת ההיא, בשש בבוקר או ב בשבע, ארזתי את כל המגברים, הרמקולים וציוד הנגינה, הכנסתי אותם לחדר הפנימי ונעלתי.
עכשיו אני מגיע לפני כולם, חוץ מההומלס שגר במקלט מאז שעכשיו פתוח לכולם, והוא יכול לישןן שם.. קוראים לו שלמה והוא טוען שהוא אחראי לכל תקליטי הזהב שעל הקירות ושהוא משלם לעירייה על השימוש במקלט. כלומר הוא טוען שהוא אני, אבל אני לא נלחץ מידי, אני מציע לו תה, אבל הוא לא צריך אותי. הוא מביא עוגיות ופינוקים לעצמו.
אז אני נכנס למקלט מוקדם, עם הגיטרה הקלאסית שקניתי לפני שנה, ועובד על השירים, הדפים עם המילים פרושים על השולחן הקטן, העט ליד, ואני מנגן ומשנה קצת את הטקסטים ומקליט לטלפון. והמלחמה מחלחלת לתוך השירים. סיפורי הזוועות, לא מעט סרטונים שלא הצלחתי לא לראות, נכנסים בנגיעות לתוך השירים, ואני אומר לעצמי, תן לזה קצת זמן, בכל זאת, מקליטים רק בנובמבר, אבל הזמן זז והמלחמה נמשכת,, ואי הוודאות עצום, ולמרות זאת אנחנו הולכים להקליט, כי זה משהו לעשות מלבד להתנדב ולהתנדב, וללמד בהתנדבות, ולהופיע בהתנדבות, מה שאני עושה כל הזמן, בכל הארץ, מאז תחילת המלחמה. , מחר, למשל, אני מופיע מול מפונים מהצפון במלון גינוסר ליד הכנרת.

אני מתחיל לעבוד על דקויות של דינמיקה ועל שיפור נגינת האצבעות שלי, טכניקה שמעולם לא רכשתי עד הסוף, אבל הפעם ברור לי – המפרט נשאר בכיס. בשלב מסויים אני מרגיש שאני לא יכול יותר לראות לבד מה אפשר עוד לשפר בשירים, ואני פונה לאלעד שולדר, הGo To של סי היימן, של ג'נגו, דודי לוי ושלי בכל מה שקשור לעבודה על טקסטים. כישרון אדיר, שאם עוד לא שמעתם שירים שלו ,פשוט תכתבו את השם בספוטייפי או אפל מיוזיק ותשמעו לבד את היופי הזה. בכל מקרה, אלעד, שבימים אלה נאבק לקבל הכרה כהלום קרב, אומר שהוא פנוי ושאגיע כמה שאני צריך. תאריך ההקלטה בעוגן מתקרב, ואלעד ואני עובדים, מתקנים, מוספים שורה, מורידים מילה. כותבים פזמון אחר.

ה-8.11 מגיע ולפנות ערב אני נוסע לעוגן, לאולפן האהוב והנהדר שהקים לפני שנים יאיר ניסימוב, ושבו הקלטנו את סימנים של חולשה, של ברי סחרוף. אני מגיע, יאיר (יא יא) ומנחם עומדים בדלת. אנחנו מתחבקים, מעלים זיכרונות, הרפת הייתה ליד האולפן, אבל הזיזו אותה. אני מזכיר ליא יא איך הגענו אז להקלטות של האלבום של ברי סחרוף ורע מוכיח עם שני טכנאים, אורי ברק ופרנקי ליוורט וככה האולפן עבד 24 שעות ביממה.
אנחנו נכנסים, שלומי גווילי, הטכנאי הנפלא של המקום, מקבל אותנו. הבן שלי, איתי, שהצטרף אלינו עם מצלמה טובה, מתעד אותנו. על השולחן מונחות שש כוסות נקיות, מנחם מביא בקבוק סאקה קר ומוזג לכולנו. אנחנו מרימים כוסית ומתחילים להקליט.

הדבר הראשון שאני אומר כשהקלטה מתחילה לרוץ, הוא שהתלבטתי מאוד אם להקליט או לא בימים האלה, והחלטתי שכן,, כי זאת פעולת התקוממות שלנו נגד הטרור המשתק – לעבוד כאן במה שאנחנו אוהבים, כדי להמשיך לחיות. הבעתי תפילה בקול, שהחטופים והחיילים יחזרו הביתה בשלום. הקול שלי רעד. היה שקט באולפן. שקט של הרהור כואב במציאות הבלתי נתפסת, והתחלנו להריץ את השירים, לא פני שמיק ווידא עם שלומי שהטוקבק (הכפתור שבאמצעותו מדברים מהקונטרול אל ישר לאוזניות שלי בחדר ההקלטה , מוקלט גם הוא). כי זה העניין ב שיחה עם מיק הראשון, שם באולפני הרולד בכיכר המדינה בשנת – 1990 בטעות, נדמה לי, הוקלטו גם הדיבורים של מיק לפני ואחרי הטייקים, וכשהחלטתי להוציא אותו לחנויות הדיגיטליות השארתי את הדיבורים האלה בין השירים.
החזרות הרבות שעשיתי השתלמו, ותוך כמה שעות השירים היו מוקלטים, שלומי עשה להם ראפ-מיקס ושלח לי הכל למייל. התחבקנו ונסענו הביתה.
אני משתף אתכם כאן בשיר שיפתח את שיחה עם מיק 2:

שלושה אחוז
מזמין בטלפון במכולת
כן, שלושה אחוז
שלח לי עודף ממאתיים
וקינמון טחון

יורד למטה במעלית
מחכה תשע שניות
עד שהדלת נסגרת
מסתכל כשלוקח פניות

עובר על הודעות
עכבר מקלדת
מהופנט לתמונות
למסך אני עבד

תנמיך בקשה ת'חדשות
לא בקטע רע
גם לנו יש צרות
אבל אין לנו ברירה

יורד למטה במעלית
מחכה תשע שניות
עד שהדלת נסגרת
מסתכל כשלוקח פניות

עובר על הודעות
עכבר מקלדת
מהופנט לזוועות
למסך אני עבד

סופר את הדקות
שיעור מולדת
זה סיוט או חלום
הבטרייה נגמרת
כן שלושה אחוז

האלבום יצא ב,10.12
להאזנה לכל האלבום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *