בעקבות כוכב הצפון

אחרי אלפי שעות האזנה, ליטרלי, כמו שנהוג לומר כיום, לספרי מוזיקה, בעיקר, כשאני עובר בחוסר שיטתיות בין צבעי הקשת של המפורסמים ביותר כמו למשל קית' ריצארדס, או דייב גרול, לכוכבים אפלים כמו מארק לנגן, או סליטר קיני, ליז פייר ואחרות אני יכול להגיד באמת אמפירית יחסית , יעני בקטע מחקרי, שמה שאני מרגיש כלפי מוזיקאים שהערצתי שיצא לי לפגוש במסע האישי שלי, נכון ונכון תמיד.

מלהעריץ את גידי גוב לבוא לשחק לידו במערכון בזהו זה. מלהקשיב למינמל קומפקט לנגן אקוסטית בחזרה להכל או כלום של ברי סחרוף, מלנסוע לצלם הופעה של פוריין אפייר בפסטיבל ברן צרפת, ללנגן עם פורטיס בהופעה בהארד רוק קפה בתל אביב

מלהקשיב לזקני צפת לכתוב עם מאור כהן את רוק הזבובים אני יכול להגיד בוודאות שזה הסיפור המרכזי במוזיקה, מוזיקאים באים לנגן ולהיות עם האלילים שלהם וזה נהדר. זאת הדרך להעביר את הדרך.

כי אצל אלו שרצים ריצות ארוכות כמו שיהלי סובול שר

לאלו שממשיכים קדימה ויחיזקו את הלפיד עוד דורות לתוך העתיד, מה שחשוב באמת זאת הדרך.

הנה נינט, התחילה איפה שהתחילה, אבל מהרגע שבחרה מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה, היא שם בחוץ, בדרך. ומהרגע שאת בדרך אין יותר, פעם למעלה, פעם למטה, איך שגלגל מסתובב, כמו שמאסטר קרואס שר את שאחיו רוטבליט ניסח.

את יותר, על הרולר-קוסטר של החיים, דוחפת בעליה ואז יש רגע קצר, של אביב כמו שגרוסמן כתב על הבן שלו שהלך מהר מידי, בקרב מיותר מידי, בארץ המלמחות הבלתי נגמרות, שהיא הכי רחוקה מהגלקסיה של הרוק אנד רול,

ואז צרחות שמחה כשאת תופסת תאוצה במורד המסילה.

אז הרצון הזה להתקרב למורה, לכוכב, לכוכב הצפון, למצפן, למדריך, הוא שנותן לך יום אחד כשאת במלון בעיר שכבר שכחת את שמה, לקבל הודעה שאת צריכה לשיר בחגיגת הנובל של דילן בתור דוגמה.

את ואני אני ואת.

תמיד אהבתי נשים ברוק,

פט בן אטר, כריסי היינד, ג'אניס

ואח"כ סליט'ר קיני, ביקיני קיל, בייבז אין טוי לנד, הזאבות,

ניגנתי עם יפעת הבסיסיסטית שלהן באיזה ערב הוקרה. מחייכים אחד לשניה כמו בני אותה כיתה, כת, כנופיה.

ההיפ הופ מהרגע הראשון היה בשכונה, זה לא היה מסובך להרגיש כשהיהלום התפצל ונולדה עוד גלקסיה.

באופן טבעי החלו כמה עשורים שבהן המקל עבר לאט לאט, נר אחד הולך ודואך ובאחר הלהבה רוקדת ריקוד קדום, אפריקאי, דרום אמריקאי, קוראני, רמת גני.

הרוק אנד רול מת ועוף החול מרים ראש בגבעתיים, חולון, רמת השרון, בת ים בתיכון, אשדוד בדיונה מסיבת טראפ.

כל הזין, אנחנו הולכים לרקוד הערב, בצד המואר של הנהר.